קורות חיים
אלון, בנם של דקלה ואברהם, נולד ביום י"ט בתמוז תשנ"ז, (24.07.1997). אח ליונתן, עידו
אלון, השלישי מבין הילדים, היה ילד שמח ובעל חיוך כובש. הוא גדל והתחנך בקיבוץ כפר עזה וכבר מהגן השתייך לקבוצת "אשל". בבית הספר היסודי היה תלמיד חברותי מאוד שהתבלט בכישרונותיו ובחוכמתו והיה תמיד מוקף בחברים. "שימי", קראו לו חבריו וסיפרו שהיה החוט המקשר בין כולם.
אלון היה חניך בתנועת "הצופים" ואת זמנו הפנוי הקדיש למשחקי כדורסל - תחביב שאהב ושהשקיע בו את כל כולו.
בתיכון למד ב"בית חינוך שער הנגב". הוא היה נער ערכי ואהוב שדגל בחיי פשטות ותמיד שמר על העקרונות ועל הערכים שלו מבלי להיכנע ללחץ חברתי או להשפעות אחרות. "בחור תחרותי שלא היה אפשר לנצח אותו בוויכוח. אדם שאהב את המילה הכתובה והשרה אווירה נעימה - שהכול תמיד יהיה בסדר", תיארו אותו חבריו.
משפחתו סיפרה שהיה מבריק ומלא שמחת חיים. אדם שתמיד שמח בחלקו וחי בקצב משלו ועם זאת חזק ונחוש, ונכון להתמודד עם קשיים ואתגרים.
אלון התגייס לצבא והוצב בחיל ההנדסה. לאחר הטירונות והמיונים השונים השתלב ביחידת העילית יהל"ם ועשה בה חיל.
לאחר השחרור חבורת "אשל" המגובשת והמלוכדת התפצלה אומנם באופן פיזי, אך חבריה המשיכו לשמור על קשר חם וקרוב. אלון החליט להמשיך את חייו בקיבוץ. הוא התגורר בשכונת הצעירים ועזר לשני אחיו הגדולים להקים עסק חדש בקיבוץ סעד.
לשלושת האחים ואחותם הצעירה, שגדלו יחד ועברו את כל חוויות הקיבוץ יחד, היה חיבור עמוק. הייתה להם שפה מיוחדת משלהם והומור משפחתי ייחודי, וגם לאחר שיונתן ועידו הקימו משפחות, הם המשיכו לגור בקיבוץ ונפגשו לעיתים קרובות. "היינו מבלים כמות שעות לא סבירה ביחד", סיפר אחיו הבכור, יונתן. ואחיו עידו הוסיף: "הוא היה הנפש החיה, הרווק, היה שואל אותנו 'איפה אתם? בואו נצא קצת לבלות'".
אלון אהב את החיים, נהנה לשחק משחקי וידאו, קלפים וסנוקר, והעריץ במיוחד את השחקן רוני או'סאליבן, אלוף הסנוקר. הוא לא החמיץ שום הזדמנות לשבת עם חברים, נהג לספר להם בדיחות ולעשן איתם בצוותא. כן אהב לצפות בסטנדאפ ובסדרות אנימה.
אלון היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורסל "מכבי תל אביב", ושיחק בקבוצת הכדורסל המקומית של שער הנגב. "הוא היה שחקן מעולה. קראנו לו 'דניס רודמן'", סיפרו חבריו. ליאור, קפטן הקבוצה, הוסיף: "כשהוא היה עולה מהספסל, הוא היה מכניס טירוף בכולם."
ב-2022 טס אלון לטיול בדרום אמריקה. באותה שנה זכו חבריו לנבחרת באליפות ואלון עודד אותם מרחוק. כשחזר החל לתכנן את עתידו. הוא רצה מאוד ללמוד אך חשש שלא יצליח לשלב לימודים עם אימונים ולבסוף החליט להמשיך עם הנבחרת, והתחיל את העונה. במקביל נרשם ללימודי תואר ראשון בהנדסת מחשבים ב"מכללה האקדמית ספיר", והיה אמור להתחיל את לימודיו באוקטובר 2023. אלון חלם גם להמשיך ולעבוד לצד אחיו בעסק המשפחתי למוצרי אריזה שנפתח כשנה וחצי לפני כן.
ביום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023) בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בשעה שנשמעה אזעקת "צבע אדום", נכנס אלון לממ"ד שבדירתו והמתין שהאירוע יסתיים. לאחר זמן קצר התקבלו דיווחים כי מחבלים חדרו לקיבוץ. בסביבות השעה 10:00 שלח לו אחיו עידו הודעה, "אתה חזק אני אוהב אותך". להודעה מאחיו השני יונתן השיב אלון בלב אדום. מייד לאחר מכן נותק עימו הקשר.
במשך כשבועיים נחשב אלון לנעדר ולאחריהם נמסרה למשפחתו ההודעה הרשמית שנחטף לעזה.
מעל ל-60 חברי הקיבוץ נרצחו באותו יום, וכעשרים נחטפו לרצועת עזה.
אלון שרד בשבי בעזה במשך 70 ימים עם שני חטופים נוספים - יותם חיים וסאמר טאללקה. בתחילה הוחזקו השלושה בתוך מנהרות תת-קרקעיות ולאחר מכן במבנה נטוש בשכונת שג'אעייה.
בחודש דצמבר 2023, במהלך הקרבות של צה"ל בשכונת שג'אעייה, ניהלו לוחמי סיירת "גולני" קרבות עם מחבלי חמאס מבלי לדעת כי שלושת החטופים נמצאים באזור. בשלב כלשהו הצליחו אלון, יותם וסאמר להימלט משוביהם תוך שהם עוברים מבניין לבניין, חומקים מירי מחבלי החמאס ומנסים בכל דרך להגיע אל חיילי צה"ל. בתאריך 15.12.2023 זוהו השלושה בשוגג כמחבלים, ואז נורו ונהרגו מאש חיילי צה"ל.
אלון לולו שמריז נחטף על ידי מחבלים מביתו שבכפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) ונהרג ברצועת עזה בג' בטבת תשפ"ד (15.12.2023). הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ שפיים. בן עשרים ושש היה במותו. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.
בהלווייתו היוצרים גל תורן ויהלי סובול שרו שירים לזכרו: "אני משוגע" (מילים: גל תורן) ו"איש קש" (מילים: יהלי סובול).
אחיו יונתן ספד: "אנחנו נדאג שהשם שלך יהיה סמל, סמל לתקווה, סמל למהפכה. אנחנו נהרוס מה שבנו כי הכול כל כך עקום ונבנה משהו חדש בצלמנו... בצלמך, טהור, ערכי וחסר פשרות, לא ננוח. אלון, יא גבר, יא גיבור, 'אלון אח שלי גיבור', ככה אתה שמור אצלי בטלפון... ברור לי שאתה ניהלת את מבצע החילוץ ההרואי ביותר שידע האדם. עשית הכול נכון, הצלחת כבר לעבור הכול אחרי 70 יום בתנאים הכי גרועים שיש, בקור רוח ששמור לגדולים ביותר... הייתי בטוח שתחזור ונראה לך את הפאב שעשינו פה, שיפצנו את שולחן הסנוקר, שלא יהיו לך תירוצים. שלחתי לך מלא רילסים מצחיקים באינסטגרם, הכול היה מוכן לחזרה שלך. הייתי בטוח שתזכה לראות את הבן שלי, רצינו שתהיה הסנדק... אתה ניצחת. יכתבו עליך סיפורים. אנחנו נדאג שהשם שלך יהיה סמל, סמל לבלתי אפשרי, סמל למהפכה... לא חשבתי שההודעה ששלחתי לך תהיה האחרונה אבל הספקתי להגיד לך מה שהיה חשוב... אוהב אותך. אתה חזק. מתגעגע כל כך. סליחה אח קטן."
אחיו עידו ספד: "אלון אח שלי אהוב... במשך 70 ימים היינו במסע... היית במסע משלך בחשכה, בלי המשקפיים, מוחזק ע"י מפלצות בתנאים קשים... הפכת את כל זה וברחת בגבורה, פעלת באומץ וחיכית לגאולה... ועשית כל מה שצריך כדי לחזור הביתה... כמה כיף היה לנו יחד, כמה אהבנו לצחוק ולהצחיק אחרים... אני מצטער שלא עשינו מספיק... סליחה שלא הגשמנו את החלומות שלנו יחד, לטוס לשפילד, לראות את רוני או'סאליבן, לראות מופע סטנדאפ בשורה הראשונה, לטוס יחד לווגאס, להשתכר בקיבוץ ולגדל את הילדים שלנו יחד. כל כך חיכיתי לראות את אלון הגדול, לראות מה תהיה... אני אוהב אותך וכל כך מתגעגע אליך... אני אמשיך במסע שלי ואנחנו עוד ניפגש."
להנצחתו של אלון הוקמה עמותת "אלון – לבניית מדינה למופת", הפועלת למען איחוד החברה הישראלית ובניית מנהיגות חברתית.
ב-2024 נערך טורניר כדורסל לזכר הנרצחים תושבי מועצת שער הנגב, בהם אלון.
לזכר אלון, יותם וסאמר נחנך ספסל מול הים בשרון שעליו הכיתוב "לזכרם של שלושה אהובים שכמעט ראו את האור."