מאות בני משפחה, חברים וחברי קיבוצים בדרום ליוו את דניאל טרגרמן בן הארבע, שנהרג ביום שישי 22.8.14 כ"ו באב תשע"ד, לאחר שרסיס פצמ"ר חדר לביתו. דניאל נהרג בשעה ששיחק בביתו במועצה האזורית שער הנגב. פצצת מרגמה נורתה לעבר הקיבוץ ורסיס ממנה פגע בו ישירות. צוותי מד"א שהגיעו למקום נאלצו לקבוע את מותו.
אמו של דניאל, גילה, ספדה לו: "אני לא מבינה מה קורה פה בכלל, אני לא מאמינה שאני נמצאת בבית עלמין ונפרדת ממך. אתה חכם, רגיש, יפה. אני מנסה לעכל אך לא מצליחה. דניאל שלי, אנחנו רוצים להגיד לך תודה שלימדת אותנו לאהוב, לחייך, נתת לנו רגעי אושר רבים בזמן כה קצר. תמיד רצית לגדול ולהתפתח. אני מוצאת נחמה בזה שהיית ילד אהוב עד הרגע האחרון. רצינו להגן עליך, תכננו לנסוע לסבא וסבתא. הכל קרה כל כך מהר, תוך שניה זה נגמר. אלוהים שבשמיים, אנא חזק אותנו ותן לנו כוח להמשיך. תשמור על סבא וסבתא ועל כולנו. רצינו להיפרד ממך היום בבוקר באור ולא בחושך. יש לי עוד הרבה מה לומר אך אומר את זה בלב, אני אוהבת אותך".
נשיא המדינה רובי ריבלין, ספד אף הוא לדניאל, וביקש לחזק את בני המשפחה: "דניאל, ילד יקר, ראיתי אותך אתמול לובש מדי ארגנטינה, רוקד באושר מלא שמחת חיים. ראיתי אותך, חשבתי עלייך וחשבתי עלינו". ריבלין הוסיף: "ידענו שהטרוריסטים שבזים לדם ילדיהם לא יחוסו על דם ילדינו. היום אנחנו מלווים אותך דניאל, אתה הילד של כולנו. את דניאל של המדינה כולה. אנו מלווים את הילד שלמענו לחמנו ואנו לוחמים. את הילד שמשלם את המחיר הכבד מכל על החיים כאן בארצנו ובמולדתנו. שילמתם בדם שאין לו מחיר. הגנתם ואתם מגנים על מדינת ישראל בגופכם ובעוז הרוח שלכם".
ריבלין פנה למשפחה ולתושבי הקיבוץ ואמר: "אין לנו זכות לבקש מכם להישאר כאן, אבל אנחנו יכולים להבטיח שאתם לא לבד. אתכם מחבקת מדינה שלמה. אין לנו זכות לתבוע מכם להמשיך לגור כאן אבל אנחנו מלאי התפעלות מהרגש הציוני המתפעם בכם, מהנכונות להמשיך לבנות ולטפח. אתם המכשול הראשון והאחרון. מכאן ננצח, נתגבר ויוכנע הרוע שסביבנו. דור ההתיישבות היה כאן והוא ממשיך ובונה כאן. דניאל, לנצח נזכור את החיוך, את אהבת החיים, את תום הילדות, את הרגעים הגדולים של חייך הקטנים. היה שלום ילד אהוב, נוח בשלום על משכבך בחבל הארץ שכה אהבת ואהבו אותך. תהא נשמתך יקיר צעיר קטן צרורה בצרור החיים".
סבתו, פאולינה, אמרה בהלוויה: "דניאלי שלי, ילד שלי, כל כך אהבתי אותך. אתה תישאר אהוב. תשלח לנו כוח להתמודד עם האסון הזה".
ראש המועצה האזורית שער הנגב, אלון שוסטר, ספד אף הוא לדניאל ופנה לבני המשפחה, בהם ההורים גילה ודורון: "אנחנו אתכם באבל העמוק. דורון אתה נולדת כאן וגדלת כאן, בחרת להמשיך לגור כאן כנגד כל הסיכויים. ארץ ישראל נקנית בייסורים. אנחנו כאן, כולנו, מתוך ידיעת הקושי והבנה. דניאל, האם האל דן אותנו למוות? להפסקת החיים כאן? יש כאן ניסיון קשה. כולנו יודעים שכשלנו בהגנה על דניאל הקטן".
שוסטר המשיך ופנה לממשלה: "אנחנו דורשים מממשלת ישראל למנוע את המשך ההרג שמתחולל כאן. מכאן, מהמקום הכואב הזה, אנחנו מחכים ליום אחר, ליום שבו הילדים יוכלו לשחק בחצר והממ''דים יהיו עוד חדר. כל כך הרבה ילדים הגיעו לממ''דים ודניאל לא הצליח. אני מתנצל, אנחנו נעשה כל מה שאפשר כדי שהחיים יימשכו. אני רוצה לחבק את כולכם".
אבל כבד ירד על הקיבוץ לאחר מותו של דניאל. "מבחינתנו זה אסון משותף", תיארה בסוף השבוע ינינה ברנע, חברת הקיבוץ, את התחושות הקשות שפקדו את 150 תושביו עם ההודעה על מותו של דניאל הקטן. "אנחנו קהילה קרובה שכולם מכירים בה את כולם. המשפחה הזו גרה כאן כמה שנים טובות והילדים שלהם מכירים את הילדים של כולנו".
(מתוך כתבה שפורסמה באתר "וואלה" ב-24.8.2014)