יגאל פלש ז"ל

קורות חיים

יגאל, בנם של רחל ויעקב פלש, נולד בקיבוץ נצר סרני ביום י"ח באדר ב' תשי"ז (21.03.1957). האח הצעיר של שלום וצילה.

כשהיה בן שש עבר עם משפחתו לכפר הנוער "עיינות" – הוריו עבדו במקום והוא התחנך שם. סיפרה אחותו צילה: "הוא היה ילד שובב ומתוק, שוחה, משחק כדורגל, מלא מרץ, תלמיד טוב ובעל חוש טכני מפותח... צבי הירקן אישר לו לנהוג בטרקטור כבר בגיל 12-11, סמך עליו יותר מאשר על המבוגרים, והוא עזר לו בהובלת שונות עם הטרקטור".

לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא ושירת בנח"ל בקיבוץ ניר עם, ולאחר שחרורו מהצבא בחר לחזור לקיבוץ. שם, הוא פגש את סינדי, מתנדבת שהגיעה לקיבוץ ממינסוטה שבארצות הברית. עד מהרה הם הפכו לזוג.

נישאו בשנת 1983 והקימו בית בניר עם. בשנים הבאות נולדו שלוש בנותיהם: מעין, טלי וקרן.

בשנת 2001 הם עברו לקיבוץ כפר עזה, שבו בנו את ביתם והפכו לחלק מהקהילה.

יגאל – חקלאי "בגוף ובנשמה" - היה בוגר ומוסמך הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית. מומחה בעל שם בהשקיה ובגידול כותנה, מדריך חקלאי בכיר מטעם משרד החקלאות ויועץ חקלאי מבוקש, שגם ייעץ למדינות עולם שלישי.

סיפר אבישי, עמיתו ממשרד החקלאות: "יגאל, חקלאי שכבר לא ניתן לשכפל כאלה. התחיל מלמטה מלזרוע, להשקות ולקטוף, ומהראשונים שהכניס את הטכנולוגיה לחקלאות השדה. מומחה לכותנה ומנהל האגף לגידולי שדה. צעיר וידען, 'הלוחש לצמחים'. הייתי איתו בסיור בארצות הברית בנושא כותנה, ובכל פעם ששאלנו שאלות, הם אמרו לו: 'למה אתה שואל? אנחנו לומדים ממך'.

"יגאל ידען בחקלאות, מהיחידים שידע להעביר את הידע לעבודה מעשית בשדה. איש עניו, שקט, טוב לב, שתמיד נעים בחברתו. שמח ביבולים הגבוהים שידע לגדל, חקלאי בנשמה... היינו מדברים על החיים ועל החקלאות, ובזמן האחרון, על שיפוץ הבית והכיף לחזור לבית המחודש".

לאחר פרישתו לגמלאות ממשרד החקלאות, הוא המשיך בייעוץ ובהוראה, סיפרה צילה אחותו: "בשנותיו האחרונות הוא היה פרילנסר, וידיו היו מלאות עבודה". הוא עבד בשוק הפרטי בחברות זרעים גדרה ואגרידרה, וכן כמרצה ב"מכללת ספיר", שבה עבדה סינדי. לצד זאת, אהב לבשל והצטיין בנגרות.

מעל הכול אהב את משפחתו, חגג את קיומה, ולא ויתר על אף הזדמנות לבלות זמן עם בנותיו ועם נכדותיו.

בסוכות תשפ"ד, אחרי תקופה שבה גרו בבאר שבע בזמן שביתם שופץ, יגאל וסינדי חזרו אליו ותכננו לחגוג את חנוכתו המחודשת.

ביום שישי 6 באוקטובר 2023, יגאל, כבכל יום שישי במשך 31 שנה, נפגש עם רעיו לחבורה מגובשת בת עשרה חברים. באותו מפגש נכחו שמונה מהחברים, שמחציתם, והוא ביניהם, נפגעו באסון שלמחרת - נהרגו או איבדו את היקר להם מכול.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ כפר עזה חדרו מאות מחבלים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום למעלה משבעים חברים, בהם משפחות שלמות, ואחרים נחטפו לרצועת עזה.

חתנו של יגאל, גם הוא תושב כפר עזה, סיפר: "בסביבות השעה 16:30 אנחנו שומעים שמחבלים מנסים לפרוץ להם לבית ובשעה 17:00 ההודעה האחרונה שקיבלנו זה שהמחבלים פורצים את הממ"ד ומאז לא שמענו מהם יותר". סינדי ויגאל נרצחו בביתם, שמחבלים השתלטו עליו והשתמשו בו כבסיס שממנו הם ביצעו את פעולותיהם הרצחניות.

במשך כחמישה ימים הם נחשבו כנעדרים, עד שזוהו גופותיהם.

יגאל פלש נרצח על ידי מחבלים בביתו שבכפר עזה עם סינדי אשתו בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן 66 בהירצחו. הוא הותיר אחריו שלוש בנות, שתי נכדות, אח ואחות.

ספדה ליגאל וסינדי טלי בתם: "כמה יפים היו, ביחד ולחוד, וככל שהשנים עברו זה נראה ככה יותר ויותר. אבא, האיש העדין על פני אדמות, מתרכך עם כל שנה שעוברת, עם כל כלבה מאומצת, עם כל נכדה שזכה לחבק בידיו, שתמיד היו ותמיד יהיו ידי חקלאי״.

ספדה בתם מעין: ״איך נפרדים ממי שהיה כל עולמך? אימא ואבא היו כל כך הרבה דברים לכל כך הרבה אנשים, אבל לי הם היו אימא ואבא, אוזן קשבת ויד תומכת. איך מסכמים חיים כל כך מלאים? איך נפרדים מעולם ומלואו?״

בתם קרן ספדה להם: ״אין מילים, איך מדברים עליכם בלשון עבר?... הייתם ההגדרה של לחיות את החיים במלואם. אנשים שמחים ואוהבים ודואגים, צמאים לראות עולם. תמיד ידעתי שכשקשה לי אני יכולה לפנות אליכם. אף פעם לא היו לכם פתרונות, כי התעקשתם שאפתור את הבעיות שלי בעצמי, אבל תמיד הייתה תמיכה, עצה, הכוונה, ובעיקר נחמה. איך דבר כל כך נורא קרה לאנשים כל כך מדהימים? איך זה יכול להיות שסער לא תזכור את סבא וסבתא שלה? כמה מזל היה לי שהייתם ההורים שלי״.

כתבה צילה אחותו: "יגאל אחי האהוב, איך אפשר להשלים ולהיפרד מאח ואדם כמוך. נדמה לי שהיית מושלם, גם אם ברור לי שאין אדם כזה. יפה מראה, וכמו שאומרים חתיך. חכם, רב כישרונות ומקצוען בתחומך - גידול כותנה, ולא רק. כמה סופרלטיבים שמעתי ממנחמים שאפילו איני מכירה... וחשבתי שאולי לא היית מודע לכל המעלות שלך, אבל האמת שהיית פשוט צנוע ונחבא אל הכלים".

ספדו לבני הזוג חבריהם: "סינדי ויגאל היו אוהבי אדם, הומניטריים, אקטיביסטים, אהבו את המדינה והקיבוץ, אבל בעיקר את המשפחה – הבנות והנכדות שלהם. יגאל היה אגרונום, מדריך חקלאי ואיש מקצוע שאין שני לו בכל תחום בו נגע. הוא היה המומחה לכותנה בנגב, עוד מהימים שהייתה בתפארתה. בכל מקום, בכל גד"ש (גידולי שדה) ביקשו את עצתו והדרכתו והוא פינה זמן ונענה למרות לו"ז עמוס לעייפה. יגאל היה ידען אדיר בגידולים רבים, לכל שאלה מקצועית הייתה כתובת. תמיד זמין, מקשיב בסבלנות ובפתיחות ועוזר בחפץ לב ובנדיבות אין קץ".

שלום, אחיו של יגאל, הוא צייר והקדיש לזכר יגאל וסינדי את התערוכה "ארץ אהבתי" שהציג בבית האמנים בתל אביב כחודש אחרי הרצח.