קורות חיים
תמר סינתיה (סינדי), בתם של ג'ין ודיק מאיירס, נולדה ביום כ"ה בטבת תשט"ז (09.01.1956) בסיינט פול, בירת מינסוטה שבארצות הברית.
היא גדלה במייפלווד, סיימה את בית הספר התיכון "טרטן", ולמדה באוניברסיטת ויסקונסין, שאותה בחרה במיוחד על מנת להשתתף בסמינר אודות הקיבוץ, הרעיון שבו כה התעניינה. שם קיבלה תואר ראשון בסוציולוגיה.
בשנת 1979, מוקסמת מהרעיון של הקיבוץ היא הגיעה לישראל לבדה, והתנדבה בקיבוץ ניר עם. שם פגשה את יגאל פלש ובמהרה השניים הפכו לזוג.
הם נישאו בשנת 1983, סינדי התגיירה, והשניים הקימו בית בניר עם, שם נולדו שלוש בנותיהם: מעין, טלי וקרן.
בשנת 2001 הם עברו לקיבוץ כפר עזה, בנו בו את ביתם והפכו לחלק מהקהילה
סינדי קיבלה תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב ובמשך שנים רבות עבדה כרכזת אקדמית במחלקה למינהל ומדיניות ציבורית ב"מכללת ספיר". חבריה לעבודה סיפרו עליה שהייתה "רכזת מיתולוגית, עם מבטא אמריקני בולט, שיער זהוב ועיניים תכולות. אישה שנונה עם חוש הומור סרקסטי, קפדנית ודייקנית במובן הטוב של המילה".
סיפרו בנותיה: "אימא שלנו, שתמיד נאבקה למען הצדק, הייתה אישה סקרנית, שאהבה ללמוד, לטייל בעולם ולשיר". את תשוקתה לשירים מימשה ב"מקהלת אשכול", שהיא הייתה חלק ממנה, והופיעה במסגרתה בארץ ובחו"ל.
סינדי אהבה לאפות למשפחתה ולחבריה. עוגיות, עוגות ולחם תוצרת בית היו תמיד בנמצא בביתם.
בתחילת שנת 2023 סינדי יצאה לגמלאות ותכננה ליהנות מחיי הפנסיה, שכללו בין השאר גם צמיחה בזמן האיכות שלה עם נכדותיה שכה אהבה.
אחרי תקופה שבה גרו בבאר שבע בזמן שביתם שופץ, סינדי ויגאל חזרו אליו בסוכות תשפ"ד ותכננו לחגוג את חנוכתו המחודשת.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
לקיבוץ כפר עזה חדרו מאות מחבלים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום למעלה משבעים חברים, בהם משפחות שלמות, ואחרים נחטפו לרצועת עזה.
חתנה של סינדי, גם הוא תושב כפר עזה, סיפר: "בסביבות השעה 16:30 אנחנו שומעים שמחבלים מנסים לפרוץ להם לבית ובשעה 17:00 ההודעה האחרונה שקיבלנו זה שהמחבלים פורצים את הממ"ד ומאז לא שמענו מהם יותר". סינדי ויגאל נרצחו בביתם, שמחבלים השתלטו עליו והשתמשו בו כבסיס שממנו הם ביצעו את פעולותיהם הרצחניות.
במשך כחמישה ימים הם נחשבו כנעדרים, עד שזוהו גופותיהם.
סינדי תמר פלש נרצחה על ידי מחבלים בביתה בקיבוץ כפר עזה עם יגאל בעלה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בת 67 בהירצחה. היא הותירה אחריה שלוש בנות, שתי נכדות, אם, אח בכור ואחות צעירה.
ספדה לסינדי ויגאל טלי בתם: "כמה יפים היו, ביחד ולחוד, וככל שהשנים עברו זה נראה ככה יותר ויותר". היא שיתפה את הנוכחים בזיכרון שלה מהפעם שבה נבצר ממנה לנסוע להצגה ״צלילי המוזיקה״ ואימא שלה נשארה איתה, ניחמה אותה, והבטיחה לה שהן יצפו ביחד בסרט בכיכובה של ג׳ולי אנדרוז: ״ואני רק הייתי בטוחה שאימא שלי היא ג׳ולי אנדרוז בעצמה, שתמיד יודעת מה להגיד ושרה לעצמה בגבהות... יש סצנה שבה הבת ליזל שואלת את מריה מה עושים עם שברון לב, ונענית: 'בוכים מעט ואז מחכים שתעלה השמש, והיא תמיד עולה'".
הבת מעין ספדה: ״איך נפרדים ממי שהיה כל עולמך? אימא ואבא היו כל כך הרבה דברים לכל כך הרבה אנשים, אבל לי הם היו אימא ואבא, אוזן קשבת ויד תומכת. איך מסכמים חיים כל כך מלאים? איך נפרדים מעולם ומלואו?״
בתם קרן ספדה להם: ״אין מילים, איך מדברים עליכם בלשון עבר?... הייתם ההגדרה של לחיות את החיים במלואם. אנשים שמחים ואוהבים ודואגים, צמאים לראות עולם. תמיד ידעתי שכשקשה לי אני יכולה לפנות אליכם. אף פעם לא היו לכם פתרונות, כי התעקשתם שאפתור את הבעיות שלי בעצמי, אבל תמיד הייתה תמיכה, עצה, הכוונה, ובעיקר נחמה. איך דבר כל כך נורא קרה לאנשים כל כך מדהימים? איך זה יכול להיות שסער לא תזכור את סבא וסבתא שלה? כמה מזל היה לי שהייתם ההורים שלי״.
ספדו לבני הזוג חבריהם: "סינדי ויגאל היו אוהבי אדם, הומניטריים, אקטיביסטים, אהבו את המדינה והקיבוץ, אבל בעיקר את המשפחה – הבנות והנכדות שלהם".
לילך כתבה: "סינדי פלש, חברתי אהובתי, איננה עוד. וזה סופי כמו המוות עצמו. היא נרצחה עם בעלה יגאל בביתם, בקיבוץ כפר עזה. במשך שנות חברות ארוכות הבאת את קולך הסופרני אל חיי, את אהבתך העמוקה למוזיקה כנסייתית, את אהבת החיים והחיבוק החזק והחם עם החיוך הזה שאינו נגמר. גם עכשיו הוא נשאר איתי. ולא פחות חשוב מכך, הבאת איתך תמיד את האמונה בבני אדם, את אהבתך למי שאינו כמוך, את ההבנה שאסור לוותר על האנושיות שלנו. החיים קרו והיו תקופות שלא היינו בקשר, אך בשלב מסוים תמיד הייתי מחפשת אותך ושוב מוצאת. ושוב חיפשתי, ומצאתי. מצאתי את סופך הטרגי והנורא. אוהבת אותך כל כך".
שלום, אחיו של יגאל, הוא צייר והקדיש לזכר יגאל וסינדי את התערוכה "ארץ אהבתי", שהציג בבית האמנים בתל אביב כחודש אחרי הרצח.