כושר הסבילות והשקידה בעבודה אותם גלתה עוד בשנות ההכשרה בחו"ל, הביאוה להצטרף לקבוצת החברות שעבדו בבית החרושת "אתא" - עבודה קשה בשלוש משמרות. בעבודה זו התמידה עד ליציאה להתישבות.
למעט אושר זכתה, עת נישאה ליוסף ז"ל ובמיוחד כשילדה את שרקה בתה. תמו שנות המגורים בשלושה (עם "פרימוס") והמשפחה זכתה לפנה משלה תחילה באהל אחר כך בצריף ולבסוף בחדר ממש. אולם לא ארכו השנים הטובות, מהומות הדמים התפשטו לדרום הארץ התקפות על התחבורה היהודית לדרום ולנגב, חבלות בכבישים וצליפות מן המערב. שלוות נפשה של רוזהל'ה וסיפוקה מהעבודה במחסן הבגדים של הילדים הפרה הדאגה ליוסף, שהיה יוצא עם שחר לתל אביב כנהג אוטובוס של "דרום יהודה". לעת ערב, היתה מהלכת עם שרקה בכביש הכניסה למשק וממתינה ואיחור האוטובוס מגביר את החששות. את סבלותיה נשאה בדומיה, ללא תלונה או טרוניה.
מעולם לא ביקשה שיוסף יחדל לנסוע ויעבור לעבודה אחרת.