בקבוצה קראו לו בן חור (בן חורין) ובאמת שמו התאים לו. היה חופשי מכל משפטים קודמים ושקרים מוסכמים הנהוגים בחברה. הוא נהג תמיד לפי הבנתו והיה עקבי בדרכו, אם כי לא פעם היה מסתכסך עם חבריו בגלל זה. בני היה סגור וקשה כאגוז, רק במבט שהיה נועץ אפשר היה לגלות מה שמתרחש בפנים. בחברת נוער היה מהווה דמות חזקה והיתה לו השפעה רבה על החברים, כי הוא היה חודר תמיד לעומק הדברים והיה מגיב ומחפש פתרון לכל בעיה שהיתה מופיעה בחברה או בקבוץ. כולם ראו אותו כבן אדם קיצוני ועקבי וחשבו שהוא תמיד חזק ושלם עם עצמו. בניידע להגשים את כל מה שהתנועה החינוכית בגולה העמידה בפניה ולא נגרר אף פעם לשאיפות אישיות של לימוד או הרפתקנות בחיים שהעמידה את חבריו בפני ספקות או רצון לעזוב את הקיבוץ, אך יחד עם זה היה מתלבט מאוד וכלת נודה או משבר בחברה היו משפיעים עליו לזמן רב. מועטים הם אלה שידעו את לבטיו, כי עם היותו קיצוני דרש מעצמו להופיע בחברה כדוגמא והיה מודד ושוקל כל מלה שהיה מוציא מפיו. וכל מעשה פן ישפיע לרעה.
בקבוץ תפס מקום מרכזי. על כן הטילו עליו תפקידים בטחוניים עם החמרת המצב בנגב. ובאמת ידע לארגן את גבולות ולהדריך את האנשים באימונים. באחד האגדות שהוא כתב ישנה סיסמא "ללוחם ברכה ולמתיאש רק רחמים". סיסמה זו ליותה אותו בחייו וציינה אותו גם במותו...
זאב ב.
מתוך החוברת 'לזכר בני, בנג'י, גיורא' שיצאה לזכרם בגבולות תש"ח-תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.