אזכור עוד את השיחה, כששישה מחברינו התנדבו לחטיבה התגייסו ולמחרת היום עזבו את הקבוצה. הוקמה אז מחלקה המורכבת מאנשי משקים ובה מצאו אף הם את מקומם. לכאורה לא היו בעלי תפקידים קרביים, הם עסקו בלווי שיירות ובעבודות ביצורים ובימי החופשה ואפילו בשעות הפנאי היו באים הביתה ומספרים צ'יזבאט, בת שחוק על שפתיהם, שבעי רצון היו תמיד. מעולם לא חששנו לשלומם, חשבנו: "לא ירחק היום והם ישובו למסגרת חיינו"
... אבל לא כן רצה הגורל... הם יצאו לפעולה, לכבוש משלטים ליד כאוכבה, היה זה קרב קשה, רבים הנופלים ואף אנו שכלנו ארבעה מחברינו - האחד נפל ושלושה נעדרים.
ישראל זינגר, או כפי שכינינוהו קורצ'אק, הוא שנפל. בן שמונה עשרה היה, כמעט ילד. זוכרת אני את הילד הקטן מלפני שנתיים, היה זה בעליית הנוער בדגניה ב'. קורצ'אק תלמיד טוב היה ותמיד נכון לעזור לחבריו. שאיפתו היתה להיות טייס. תמיד עסק בהתקנת מודלים של אוירונים וקיוה, שביום מן הימים יזכה להחזיק בהגה המטוס.
עם גמר עליית הנוער רצה להתגיס ובסתר לבו קיוה להגשים את חלומו בדרך זו. בתחילה, כשביקש להתגייס סרבנו להסכים, רצינו שיבוא עמנו לגבים ובארנו לו, שקל יותר יהיה לו בצבא, כשידע שיש לו בית. לאחר ויכוחים רבים הצלחנו לשכנעו, ישראל בא לגבים. אבל לא ארכו ימי שהותו בינינו, כעבור חודש וחצי, התגייס וכיון שלחיל האויר לא היתה אז אפשרות להצטרף, התנדב לחיל הרגלים.
ועוד אזכור את שיחתו עמי ביום התגיסו. פניו כפני ילד תמים וטוב, אך בדברו עמד לפני אדם מבוגר, בעל דעות קבועות, שלא על נקלה תוחלפנה באחרות, רציני בויכוח ומלא הבנה לזולת.
לאחר שיחה ממושכת בקשתיו שירבה לכתוב, שישמור על הקשר עם החברה והוא ענה לי: "מה את חושבת, יעברו חדשים אחדים - המלחמה תסתיים ואני אשוב, אחזור לחיי העבודה ויחד נראה את התפתחות משקנו הצעיר, תראי הוא עוד יהיה גדול ויפה כדגניה ב'"
דמותו של ישראל תלוונו תמיד, דמות העלם הרך, התמים, זך נפש היה במותו כבחייו.
כבוד לזכרו!
נעמי בייטנר
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.