טוראי הנס כצנשטיין ז"ל

ב-9 ביוני 1967 החל קרב ההבקעה בצפון הגולן.
בשעה 11:30 חצו הטנקים של חטיבה 8 את קו הגבול. אחריהם הבקיע גדוד 12. גדוד 51 חצה את קו הגבול בשעה 14:54 כשבראשו שלושה טנקי שרמן מ-50. ארבעה טנקים אחרים חיפו על התנועה באש מגבעת האם. הגדוד ספג מיד הפגזה כבדה ואש שטוחת מסלול מתל עזזיאת. בעת שהכוח התייצב על דרך הפטרולים הסורית, עלה טנק המ"מ אריק על מקבץ מוקשים חפוז שהניחו הסורים ופרס שרשרת. אנשי הזחלמ"ים הראשונים קפצו מיד מרכבם, ותוך דקות פינו את המוקשים. המ"מ עבר מיד אל הטנק שאחריו, בפיקוד הסמל צבי שץ, החליפו, והמשיך לנוע בראש הכוח. שץ נשאר לפקד על הטנק התקוע וירה פגזים מדויקים לעבר תל עזזיאת. כשהגיעה שיירת הגדוד לדרך המסתעפת למוצב בחריאת, פנתה לשם פלוגת מרדכי, שאליה נלווה הסמג"ד. המקום נכבש ללא קרב בשעה 15:55. הסתבר, כי חיילי המוצב ברחו לתל עזזיאת.
כל אותה עת רותק התל באש עזה של הארטילריה שלנו והטנקים מגבעת האם. המג"ד המשיך לנוע אל היעד בראש כוחותיו. תוך תנועה הבחין הקמב"ץ סגן כץ בטנק הפנצר שעל התל, המשנה את עמדתו ונע כדי לפגוע בגדוד הבא מדרום. הוא הפעיל את צוות הטנק התקוע. התותחן פתח בירי מהיר ובשני פגזים הצליח לפגוע בפנצר ולהדליקו.
בשעה 16:21 הגיע כוח המג"ד למסעף הפונה לתל. הוא השאיר שם טנק כדי לחפות על הכניסה ליעד, ופרץ פנימה. הטנק המוביל עבר את מחסום הש"ג הסורי תוך ירי ועלה למרומי הגבעה, ומיד אחריו זחל"מ המג"ד וזחל"מ המ"פ תוך ירי וזריקת רימונים. שני הזחלמ"ים שנעו בעקבותיהם עלו בזה אחר זה על מוקשים ונתקעו. הלוחמים שהיו בתוכם נדהמו לרגע, אך התעשתו במהירות, ומיד זינקו מרביתם והחלו לרוץ לעבר העמדות. כוח אחד נע לחלקו הצפוני של המוצב בתוך חפרת הקשר, שמתחילה בסוכת הש"ג. כוח שני הסתער לעבר חלקו המזרחי של המוצב, ואילו הכוח השלישי עלה למרום המוצב תוך טיהור העמדות החולשות על הדרך. הטיהור בוצע ביסודיות, כיוון שהכוח הכיר את השטח היטב.
הקטע הבעייתי היתה תעלה עם כיסוי ראש נמוך ביותר, שבה התמקם צלף. שם נפגע ונהרג אחד המסתערים, וההתקדמות נעצרה. קצין וחייל יצאו אל מחוץ לתעלה, ירו רר"נטים למקום המסתור של הצלף וחיסלוהו. בהמשך נתקלו הלוחמים בבונקר, שהסורים בתוכו לחמו בעקשנות. נזרקו לתוכו שני רימוני-רסס, אך הסורים המשיכו בירי.
אחד הלוחמים גילה תושייה, והטיל לבונקר רימון- עשן. הסורים, שנחנקו, יצאו מתוכו ונורו. כשהגיע כוח המ"פ סמוך לפסגה ניסו הסורים להתחכם לו. חייל סורי יצא מאזור המגורים לעבר המ"פ והרץ שלו כשהוא נושא דגל לבן ונשק. הם צעקו אליו להשליך את נשקו. בשבריר שנייה זינק הסורי לתעלה צדדית, ומיד נפתחה על השניים אש מבונקר שהיה בצד. למזלם, הם לא נפגעו, הצליחו להסתובב, ובמכת-אש מן המותן חיסלו את העמדה.
בלחימה הצטיינה כיתתו של הסמל יעקב הנדלסמן, שטיהרה את התעלה המובילה ממרכז היעד למערבו. הנדלסמן, שרץ בראש לוחמיו, טיהר מצדית בטון לאחר שזרק לתוכה רימון זרחן, אחר כבש מצדית נוספת וחיסל בה שבעה סורים; המשיך וחיסל עם שניים מחייליו עוד שתי עמדות, שבכל אחת מהן היו שלושה חיילים סוריים.
בסה"כ פגעה הכיתה ב-17 חיילי אויב. על אומץ לבו ומתן הדוגמה האישית לחייליו זכה יעקב לצל"ש מאלוף פיקוד הצפון (עיטור המופת). תוך זמן קצר התמוטטה ההתנגדות הסורית. בשעה 17:05 דיווח המג"ד: "התל בידי".
חבורת הפיקוד החטיבתית עלתה מיד למוצב עם הכיבוש. שני צלפים סורים, שניסו לפגוע בה, חוסלו. עוד בטרם הושלמה סריקת היעד, נקרא גדוד 51 לסייע לגדוד 12 בכיבוש תל פח'ר. פלוגת אורי השאירה כוח קטן כדי לשמור על השבויים הסוריים, שרוכזו בבריכת-השחייה היבשה שבמוצב, ונעה לתל פח'ר. פלוגת מרדכי, שכבשה בינתיים את ח'רבת א-סודה, נעה גם היא לתל פח'ר. בערב הגיעו לשטח הפלוגות העורפיות של איציק ואבנר. הם חלפו על-פני שיירת השבויים, שהורדה עתה מעזזיאת. פלוגת איציק נשלחה לח'רבת א-סודה, ופלוגת אבנר עלתה לעזזיאת כדי להשלים את טיהור המוצב ולהיערך בו להגנה. בסריקת המבנה המרכזי נמצאו מחסן נשק ומחסן מזון גדושים ומלאים. מאוחר יותר נמצאו בבונקר שמתחתיו שבעה חיילים סורים, וביניהם מפקד המוצב והרס"פ.
בעת הקרב התחוללה דראמה על דרך הפטרולים הסמוכה. נ"נ של גולני, עמוס בתחמושת, עלה על מוקש סמוך לטנק התקוע של שץ. ארבעת הנוסעים בו לא נפגעו, אך התחמושת התלקחה. צוות הטנק חילץ את החיילים וכולם תפשו מחסה מאחורי הטנק. לפתע אחזה אש בטנק. צבי שץ זינק על הטנק עם מטפים וגרזן וכיבה את האש, בעוד התחמושת מתפוצצת בסמוך, תחת אש מקלעים סורית. על אומץ הלב, התושייה ורוח ההתנדבות קיבל צל"ש מאלוף פיקוד הצפון, למחרת בבוקר, יום השבת ה-10 ביוני 1967, הונף על העץ שליד הבונקר המרכזי דגל ישראל, וכך התבשרו כל תושבי בקעת החולה על הסרת הסיוט הסורי.
בקרב נהרגו 30 חיילים סוריט 261 נשבו.
אבדות גדוד 51 היו חיל הרוג ושלושה פצועים. קרב תל עזזיאת היא דוגמה לקרב-מופת.
הביצוע תאם להפליא את התכנון. הגדוד הגיע ליעד מהכיוון הנכון ובמועד. הכוחות הגיעו ליעדים בצורה מאורגנת. רמת הלחימה היתה מעולה, ובסך-הכל היה זה ביצוע מושלם.

מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.