סמ"ר רם ענבר ז"ל

קורות חיים

בן מלי וזאב. נולד ביום ב' בטבת תש"ל (30.12.1970) בקיבוץ נחל עוז, אח לנאור המבוגר ממנו בשנה וחצי. אחריו נולדו אחיו, אסף, ואחותו, עפרי. רם תכול-העיניים ובעל החיוך התמידי היה ילד מלא חן ומרץ, שהתאפיין בחוש הומור מיוחד שהצחיק את הסובבים אותו גם מבלי שהתכוון לכך. כשהיה בן ארבע נולד אחיו הצעיר אסף. הוא למד בבית-הספר האזורי 'שער הנגב' לימודים יסודיים ותיכוניים. בשעות אחר-הצהריים עבד במשק החי, טיפל במסירות בסוסים והיה שותף בפיתוח ענף הסוסים לרכיבה במשק הילדים.

רם אהב את השדות והמרחבים. במקביל ללימודיו התיכוניים עבד יום בשבוע בענף גידולי השדה. חברי המשק שעבדו עימו היו מלאי התפעלות והערכה ליכולתו, למסירותו ולהשקעתו הגדולה בעבודה. בשבתות הרבה לצאת עם חבריו אל השדות ובילה עימם שעות בין הגידולים השונים תוך שהוא עוקב אחר התפתחותם. מטיולים אלה שב מרוצה, כאילו שאב כוח מן השדות והגידולים. רם התאפיין בסגנון הבעה מיוחד, שבמשך הזמן השתרש בקרב חבריו. הוא היווה מודל לחיקוי בתחום הבידור הקל. ראה את החיים מנקודת מבט קלילה ומבדרת, והפך עניינים ש'ברומו של עולם' למבדחים. אהבה גדולה של רם היתה למוזיקה. בילדותו האזין למוזיקה קלאסית ולשירים עבריים ובשלב מסוים התקרב אל המוזיקה המזרחית והפך אוהד נלהב של הזמר המזרחי. כשהיה בן 16 נולדה אחותו הצעירה - עופרי. רם היה בקשר חם ואוהב עם משפחתו והיה בן נאמן ואח אוהב.

באוקטובר 1989 גויס לצה"ל. הוא רצה רק לקרבי, ואכן התגייס להנדסה קרבית לפלוגת "דקל". רם אהב את הצבא ואת פעילותו, במסעות תמך בחברים שהתקשו, גילה אכפתיות והתנדב לכל משימה. הוא היה אהוד ואהוב על חבריו ועל מפקדיו, שהעריכוהו. בפלוגה הרגיש כמו משפחה גדולה ואוהבת

שבעה חודשים לפני השחרור יצא לפעולה בלבנון כדי להשתיק את המחבלים שהפגיזו את יישובי הצפון ומצא את מותו באדמה זרה עקובה מדם חיילנו. ביום ט"ז באדר תשנ"ב (20.2.1992) בעת היתקלות עם מחבלים בלבנון, נפל בקרב. רם הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין שבקיבוצו נחל עוז. השאיר אחריו הורים, שני אחים - נאור ואסף ואחות - עפרי. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר.

משפחתו הנציחה את זכרו בספר שהוציאה לאור. ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו ביער הקרן הקיימת לישראל.

בדברים שכתב שר הביטחון משה ארנס למשפחה השכולה הוא ציין: "רם ז"ל שירת בחיל ההנדסה. הוא היה חייל מקצועי, אחראי, אכפתי, התנדב לכל משימה וביצע כל תפקיד שהוטל עליו. רם היה אהוד על חבריו לנשק והועלה בדרגה לאחר מותו. זכרו הוא קודש וננצרנו בלבנו בגאון". במכתב תנחומים למשפחה האבלה כתב מפקדו: "רם לחם בגבורה ובאומץ לב בעת מילוי תפקידו. חברים שהכירו את רם היטב תיארו אותו כידיד אמיתי ובעל חוש הומור. רם אהב לעזור לזולת ובתפקודו המצוין ללא דופי היווה דוגמה ראויה לשמה, הן לחבריו והן לכל חיילי היחידה. רם לחם בגבורה והצדיק פעם אחר פעם את היותו חביב הפלוגה - כי כך היה רם שקט ורחב לב. כל משימה שהוטלה על רם, בוצעה בצורה מושלמת ובשקט נפשי. רם היה אח ורע ועזר לחבריו ביחידה. התנדב למשימתו האחרונה בהכרה כי בכך הינו שותף פעיל להגנה על יישובי הצפון מול אויב שאינו מבחין בין איש, אישה, נער וזקן. גם למשימתו האחרונה התנדב מתוך אותה ראייה של שליחות להבטחת שלומם של תושבי הארץ ותוך ידיעה שהדבר ניתן להשגה רק על-ידי סיכון עצמי רב. נזכור את רם לעד כאחד מטובי לוחמינו".

רם היה בן נאמן, אח אוהב, וחבר בדם, וכך נזכור אותו תמיד.

המשפחה.