קורות חיים
יזהר חג'בי, בנם של אילנה ושלמה, נולד בבאר שבע ביום י' בשבט תשי"ז (12.01.1957). אח לאמנון, סמדר, זהבה, נרקיס, גיורא, אבשלום, ערן, יריב ונילי.
יזהר גדל במושב יכיני שבמועצה האזורית שער הנגב. הוא למד במשך חמש שנים בבית הספר הממלכתי דתי שבמושב, ולאחר מכן עבר לבית ספר ממלכתי אזורי ביישוב הקהילתי מבועים. בתיכון למד במגמת מכונאות רכב, בכפר הנוער ע"ש בן ציון מוסינזון שבהוד השרון. בנעוריו אהב לשחק כדורסל ולהקשיב למוזיקה שהתנגנה מאוסף התקליטים שלו.
סיפרה אחותו נילי: "בילדות היית משמיע לי במשך שעות תקליטים בחדר שלך ושל אמנון, שקירותיו כחולים ושבמרכזו מאפרה גבוהה מעץ. כל חיי כשאני חושבת עליך, מיד מתנגן לי בראש השיר Last train to London. לא לחינם זה השיר האהוב עליי".
לאחר שסיים 13 שנות לימוד, כולל לימודי מקצוע, התגייס לצבא ושירת כנהג בכלי רכב צבאיים ובטנקים באוגדת עזה, האחראית על אבטחת הגבול של ישראל עם רצועת עזה.
בתום שירות צבאי מלא, החל לעבוד כנהג בקומביין תבואות - מכונה המשלבת את משימות הקצירה, הדישה וניפוי התבואה, ועד מהרה רכש מספר קומביינים שבעזרתם קצר חיטה ודגנים נוספים.
יזהר מעולם לא התחתן ואת רוב זמנו הפנוי הקדיש למשפחתו המורחבת. הוא דאג בעיקר לאחייניו הרבים ונהג לפנקם. מסירותו האינסופית זיכתה אותו בכינוי "דוד חובק דורות", כינוי שהמציא אחיינו הבכור אפיק כהן. סיפרה נילי אחותו: "בכל יום הולדת של מי מבני המשפחה, היית הראשון לברך בכל מדיה אפשרית, ותמיד אותה ברכה שהסתיימה ב'אוהב אותך'. תודה על מה שהיית לילדים שלי, לכל האחיינים שלנו, ולילדים של האחיינים שלנו. לאלה שיבואו אנחנו נספר תמיד על דוד יזהר. הדוד ב- ה' הידיעה. אין אחיין אחד שלא בילה את שנותיו הראשונות על הכתפיים החזקות של דוד יזהר. לכולם יש תמונה כזו, מקטן ועד גדול. ואיך היית מקפיץ אותם בכל רחבי הבית וקורא 'הופ, הופ, הופ', ומתכופף מתחת למשקופים כדי שלא יקבלו מכה, ומניף אותם גבוה גבוה וצועק 'היי הופ'. כל אחיין היה מקבל את הכינוי 'מר בחור', והיית שואל מחויך 'מי פה עושה בעיות?', ומחבק בחיבוק גדול יותר מהחיוך שהיה לך על הפנים. כל אחיין ידע שתמיד אצל דוד יזהר יש ביצת הפתעה בשבילו או אצבע קינדר. וכמה אהבת את כולם, ואיך אורו פניך כשהם היו מגיעים". בתחילת כל קיץ נהג להעלות את אחייניו הצעירים על הקומביין, והם אהבו לעבוד איתו ויחד לקצור את התבואה.
הוסיף אחיינו רועי: "הדוד שתמיד דאג לשלומנו, שתמיד דאג לוודא שכולם בסדר ונשמרים לנפשותיהם, שתמיד דאג לחכות לנו מחוץ לבית כשהיינו מגיעים לסבא וסבתא, שתמיד שימח את הילדים עם חיבוק ואהבה ונשיקה לכל אחד כשהיו נכנסים לאוטו רגע לפני נסיעה הביתה. כך עשה עימי כשהייתי ילד, וכך זכיתי שיעשה גם לילדיי... זכינו יזהר שלנו. זכינו שהיית האבא של כולנו... זכינו שחיינו אותך ואיתך בכל רגע שהיינו ביכיני".
עוד סיפרו אוהביו על איש צנוע וחכם, שתמיד דאג לכולם, שידע לתת עצות טובות, שהיה בעל ידי זהב וידע לתקן כל דבר, שאהב להקשיב למוזיקה תימנית ולשירים משנות השישים עד שנות השמונים, ושהקפיד לשמור על בריאותו ולאכול אוכל בריא.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחל ירי הטילים שהה יזהר בביתו. קרוביו התקשרו לשאול בשלומו, והוא כהרגלו ענה שהכול בסדר. מספר דקות לאחר מכן, שלח הודעה בקבוצת הוואטסאפ של יכיני שבה דיווח שנשמעות יריות בשער המושב. הקשר עימו נותק זמן קצר אחר כך.
יזהר חג'בי נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בביתו שבמושב יכיני. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבמושב, והוא בן 66. הותיר הורים ואחים.
על מצבתו נכתב על פי אותיות שמו (אקרוסטיכון): "יהיו פניך אורנו לדורי דורות, זוהרך ינחנו בתלמים אשר חרשת, הקוצר ברינה את השיבולת הכורעה, ראה אהובנו, שלפי הקציר מחכים לשובך".
עוד כתבו אוהביו ציטוט מתוך השיר "שיבולת בשדה" של מתתיהו שלם: "שיבולת בשדה כורעה ברוח מעומס גרעינים כי רב... קיצרו, שילחו מגל, עת ראשית הקציר".
ספדה אחותו זהבה: "יזהר אחי הבכור, האיש היפה עם מאור הפנים, החיוך המעט מבויש, איש האדמה והעבודה בעל הלב הרחב שנרתם לסייע לכל מי שביקש עזרה. זה שיכולתי לסמוך עליו שיעזור לי בשעת צרתי. הגעגועים אליך שוברים את ליבי. הדממה שהשארת אחריך זועקת. כבר לא שומעים אותך שר או שורק בסככה, מכה בפטיש ומרעיש עם הכלים והקומביינים. שקט בלתי נסבל.
אתה חסר לנו ולנצח נתגעגע אליך. שכב במנוחה על משכבך אחי היקר. אוהבת אותך מאוד".
אפיק, האחיין הבכור, ספד: "אני עומד פה מולך, עומד ולא מאמין. לא מאמין שהגענו למעמד הלא הגיוני הזה. ודווקא אתה שתמיד נזהר ומשתדל לא להיקלע לסיבוכים... דואג לאכול את הדברים הבריאים כמה שיותר... אתה שעברת כמו גדול את התקף הלב, אתה - שדואג לכולם, אבל לכולם! ותמיד... אתה שעמדת שם לצד אימי המנוחה, שהעריצה אותך, בשעות הכי קשות. אתה שעמדת לצידי כשנפצעתי והייתי זקוק לסיוע ...אתה - אשר תמיד שם לתת עצה טובה... להתעניין בסטטוס כזה או אחר במהלך חיינו...
אתה - שתמיד דואג לקנות לילדים סביבונים וסופגניות בחנוכה .אתה - אשר אליו כולם יודעים שאפשר להגיע ולמצוא משהו מתוק בדלת המקרר ...אתה - שמנהל את משק הבית של סבא וסבתא ...אתה - סמל לבית משפחת חג'בי.
אתה - איש צנוע וחכם .אתה שם... שוכב... דומם.
ייזוש, כמו שרני קורא לך מגיל קטן. זהרת ביופיך וטוב ליבך. ולנצח זוהרך יהיה בקרבנו. ננציח ונזכיר אותך אצל הילדים תמיד .אין נכד פה שלא יתגעגע למשמע קולך שאומר 'כפפפרה' או 'כן עיוני'...
אני אוהב אותך ייזוש שלי - ולנצח אוהב .כולנו אוהבים אותך, נוח על משכבך בשלום דוד אהוב שלי".
ספד אחיינו רועי: "כמה זה לא הגיע לך יזהר, שתהיה שם ברגעיך האחרונים לבד, בלעדינו, בלי שוקולד, בלי החיבוק והנשיקה, בלי ה'כפרה' וה'עיוני' ו'הנשמה שלי', בלי אף ילד מסביבך. כי אותך, יזהר, לקח הרוע שלא הבחין שהוא יורה בלב הכי אוהב שידענו במשפחה".
ספדה בת שבע, גיסתו: "יום שבת הארור הזה שמחבלים חדרו למושב, לפינה שלך, הפינה שכל כך אהבת, וירו בך בלי רחמים... אנחנו כאן מספידים אותך - משפט שכלל לא ברור לנו בהקשר אליך. היית בן, אח, גיס ודוד משמעותי בחיי המשפחה כולה... כמה אתה תחסר לנו... נוח על משכבך בשלום. הלב של כולנו נשבר. הלב שלי שבור וכואב, והדמעות לא מפסיקות לרדת. אוהבת אותך גיס יקר שלי וכבר מתגעגעת".
ספדה ליזהר אחייניתו בר: "... איך נגיע לביקור אצל סבא וסבתא מבלי שאתה שם. הסככה והקומביינים נותרו יתומים, וכך גם אנחנו. היית אבא של כולנו, עמוד התווך של המשפחה, הדמות המרגיעה והמאחדת, הנשמה הטובה שלנו, תמיד מחייך ומחבק... גידלת את כולנו – אין אחד שלא זכה ל'דיגידן' המפורסם על כתפיך. היית הכול בשביל כולם, ותמיד בשביל כולם.
החבר הכי טוב של אבא, תמיד שם לכל עצה, תמיד מגיש עזרה, תמיד זורק מילה טובה, בכל מצב.
מקווה שאתה נהנה מהחיבוקים עם דודה סמדי, ושומע את המוזיקה שכל כך אהבת בקולי קולות. שמור עלינו מלמעלה. אני אוהבת אותך".
המשפחה יזמה כתיבת ספר תורה לעילוי נשמת יזהר. הספר יוכנס לבית הכנסת ביכיני.