אביעד אדרי ז"ל

קורות חיים

אביעד, בנם של רונית ויצחק, נולד ביום כ' בחשוון תשנ"ג (16.11.1992). הילד השלישי במשפחה שבה ארבעה ילדים. אח של ישראל, אליס וליטל.

אביעד גדל ביישוב ניסנית, בצפון גוש קטיף שברצועת עזה (אז בשליטת ישראל), ולמד במוסדות החינוך האזוריים. לאחר ההתנתקות מגוש קטיף ב-2005, בהתאם להחלטת הממשלה, עבר אביעד בן השלוש-עשרה עם משפחתו ליישוב הקהילתי ניצן הסמוך לאשקלון ושם השלים את לימודיו. הוא היה נער אופטימי, מצחיק ושובב. מרכז העניינים בכל מקום שבו היה. תמיד עם סנדלי שורש – סימן ההיכר שלו.

לאחר שסיים את לימודיו, שירת בצבא שירות סדיר מלא.

אחרי שהשתחרר מהצבא, אביעד עבד בעבודות שונות, עד שהתמקצע בגינון והיה לו עסק משלו. בהמשך, עבד בשיווק ובמכירה בחברת "ענבי טלי" שבמושב לכיש. מדי בוקר נהג לקום בשעה חמש, והתקשר לחבריו כדי להעיר אותם משנתם ולוודא שהם מגיעים בזמן לעבודתם. הוא גם דאג לכך שאחייניו יגיעו בזמן לבית הספר.

מלבד חבריו ובני משפחתו, אביעד היה מסור מאוד גם לכלבתו לוקה, ובזמן שהיה בעבודתו, וידא שמטפלים בה היטב – מאכילים אותה ומוציאים אותה לטיול.

אחרי כמה שנים שבהן גר עם משפחתו בניצן, אביעד עבר לקיבוץ כפר עזה והתגורר שם בשכונת הצעירים. בחודשים שהספיק לחיות שם, השתלב היטב בקהילה, התחבר לאנשים והיה מאושר בזכות השקט והשלווה שמצא במחיצתם. חבריו סיפרו שהיו לו דעות נחרצות על כל נושא, ולצד הוויכוחים תמיד היטיב להקליל את האווירה.

בעמוד האינסטגרם שלו כתב את המשפט המזוהה איתו: "אתה חי רק פעם אחת. אבל אם אתה עושה את זה נכון, פעם אחת זה מספיק".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ כפר עזה חדרו מאות מחבלים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום למעלה משבעים חברים, בהם משפחות שלמות, ואחרים נחטפו לרצועת עזה.

באותו בוקר אביעד התעורר מקולות האזעקות. כאשר התברר לו שמחבלים חדרו לקיבוץ, מיהר - ביחד עם שכנו יותם חיים - להזהיר את חבריו ולדאוג לכך שייכנסו למרחבים המוגנים.

רק אחרי שדאג לאחרים, התפנה להגן על עצמו. הוא נכנס לממ"ד שבביתו, אך גילה שאינו תקין, ולכן הלך לממ"ד בביתו של שכנו אלון שמריז. כעבור כמה דקות נכנסו מחבלים לבית. אביעד הסתתר אך בהמשך נתגלה ונרצח.

בשעות הבוקר של יום זה אביעד היה בקשר עם משפחתו, אך כעבור זמן הקשר עימו נותק. במשך כשבוע המשפחה לא ידעה מה עלה בגורלו ונעה בין ייאוש לתקווה. ביום 13.10.2023 נמצאה גופתו.

כמה משכניו של אביעד בשכונת הצעירים נשבו ע"י המחבלים. אביעד, סיפרו אוהביו, העדיף למות ולא להיות בשבי ואכן כך היה.

שכניו אלון שמריז ויותם חיים נחטפו לעזה, כעבור חודשיים נהרגו בשגגה על ידי כוחותינו כשברחו משוביהם.

אביעד אדרי נרצח על ידי מחבלים בקיבוץ כפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן שלושים בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בניצן. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

בזמן ההלוויה נתברר למשפחה שאביעד לא שלם, ואכן אחרי כארבעה חודשים נמצא הראש שלו ונערכה קבורה נוספת.

ספד לו אחיו: "אביעד, אני מצטער שלא הצלחתי לשמור ולהגן עליך באותו יום ארור. אלוהים עדי כמה שניסיתי, שניסינו. כל החיים שלי שמרתי, הגנתי וגוננתי עליך, אבל ברגע האמת לא הצלחתי".

ספדה לו אחותו: "אביעד אחי הקטן, זו הפעם הראשונה שאדבר אליך ולא תוכל להיכנס בדבריי. זו הפעם הראשונה שאדבר ולא אשמע את עמדתך הנחרצת לעמדותיי. זו הפעם הראשונה שאדבר ולא תמצא על מה לצחוק עליי...

השארת בי חלל תהומי, מקום שאותו היית דואג למלא באור ובגישה חיובית. מהצעד הראשון היית זריז, אדם של עשייה, נודד ממקום למקום. רוכש חברים בקלות. להתאהב במזג החם והמאיר שלך זה היה פשוט. איש של אנשים, איש של הומור וחברה.

היית קונדסון ללא הפסקה. אני בטוחה שאין פה מישהו שלא עשית עליו מתיחה. אך עם החיוך מלא התום והכובש, עליך אף אחד לא היה כועס.

היית איש של משפחה, כבוד וערכים. תמיד חיפשת להושיט יד, להיות משענת לאחרים. בלב פתוח וביד רחבה, גם על המנגל היית מאסטר ודאגת להאכיל כל נפש חפצה...

הלכת לפני שמצאת את הנפש התאומה שתוכל למתוח גם אותה. הלכת לפני שהרמת גבוה ילד, בשר מבשרך. הלכת בלי חיבוק אחרון. הלכת בלי מילות פרידה. הלכת בלי שאגיד לך 'אני אוהבת אותך'".

כתבה בת דודתו: "מלאך שלי, כמה שאתה חסר. כל חיוך, כל צחוק, כל סיטואציה של השתטות מזכירה לי אותך כי כזה אתה - קונדסון קטן. תמיד היית מציק, מצחיק, עם חיוך על הפנים. מכל דבר ידעת לעשות לימונדה. כמה היית אופטימי. בכל סיטואציה תמיד ידעת להגיד טוב ולהרים... בן דוד שלי היקר והאהוב, לענבים כבר אין טעם מאז שהלכת".

ביישוב ניצן הקימה משפחתו את הפודטראק "הכי אביעד", בו נמכרים המאכלים שאהב שאותם מבשלת אחותו אליס (ליזי), ונמכרת בירה "הכי אביעד" שעל תוויתה מתנוססת אמירתו: "ליהנות מהדברים הקטנים של החיים: בית, משפחה, חברים, ולשמוח, רק לשמוח".

על שמו של אביעד, חובב היינות, נקראו שני יינות (תוצרת יקב גוש עציון ו-Wine&Friends) שעל תוויות בקבוקיהם מצוירים פניו ומצוטטת אמירתו: "כדי לזכות במלוא ערכה של השמחה עלינו להתחלק בה עם מישהו".

על שמו נקרא "כרם אביעד" במשק במושב לכיש.

אביעד מונצח בפרויקט הנצחה של נוער באר גנים (יישוב קהילתי הסמוך לניצן) בעמוד אינטרנט ובספסל על שמו; וברשת - באינסטגרם ובאתר remember .