קורות חיים
איתי, בנם של רוית ואילן, נולד ביום כ"א באלול תשנ"ג, (07.09.1993). אח בכור לאוהד, עדו וערן.
איתי גדל ביישוב שריגים (לי-און), הסמוך לבית שמש. היה ילד פעיל וספורטיבי, שאהב טבע ומרחבים ואהב במיוחד לאכול את האוכל של אימא רוית.
הוא התחנך בבתי הספר האזוריים, היה תלמיד מצטיין וחברותי, וסיים את לימודי התיכון בהצלחה.
איתי התגייס לצבא ושירת בחטיבת "גולני" בגדוד 13. במהלך שירותו עבר קורס קצינים, בסיומו חזר לגדוד כמפקד מחלקה ובהמשך שירת כמפקד פלוגה אהוב ונערץ, שפקודיו הלכו אחריו בעיניים עצומות. "זה בן אדם שגידל אותנו, היה אבא, אימא, חבר ואח", סיפרו פקודיו. "הוא לא היה סתם מפקד, היה הקצין הכי טוב שהיה לנו בפער... הוא הצליח להחזיק אותנו עם חיוך."
בקורס הקצינים הכיר את הדר רוזנפלד מקיבוץ כפר עזה. השניים הפכו למהרה לבני זוג. "בפעם הראשונה שפגשתי אותה זה היה בטקס סיום קורס קצינים", סיפרה אימו, רוית. "פתאום באה לקראתי בחורה יפה, גבוהה ובלונדינית שאני לא מכירה, וחיבקה אותי. הם היו אז בני 21 אבל לי היה ברור שזה לכל החיים."
לאחר שהשתחרר מהשירות הצבאי הקשר בינו ובין הדר התהדק יותר והם עברו לגור יחד בקיבוץ כפר עזה. הדר החלה ללמוד לתואר בכלכלה וראיית חשבון, ואיתי התפרנס מחקלאות.
בתום שבע שנות חברות ואהבה נישאו השניים. "אצלנו במשפחה מביעים אהבה באוכל", אמרה רוית, אימו, "בכל פעם שהייתי שואלת את איתי מה להכין ליום שישי הוא היה אומר לי – 'רקוט קפוסטה לי, ומרק עגבניות עם בצקניות להדר.'"
סיפרו חבריהם מהקיבוץ: "איתי והדר היו צוות מנצח, מעוררי השראה, מלאי פירגון והערכה... הזוגיות שלהם הייתה יוצאת דופן, האהבה, החיבור, התקשורת והביחד העוצמתי שלהם... הם היו חברי אמת וכל מי שהיה סביבם זכה בחברות שלהם."
ב-2021 החל איתי ללמוד הנדסת חשמל ב"מכללה האקדמית סמי שמעון" בבאר שבע. הוא קיבל מלגת לימודים מקרן IMPACT, המסייעת לחיילים משוחררים מהמערך הלוחם. כבר מההתחלה בלט בהבנתו המהירה ובחדות מחשבה. ראש המחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה סיפר: "איתי בחר את ההתמחות שלו במערכות הספק, בשילוב מסלול בינה מלאכותית, אשר דורש כישורים ויכולות יוצאי דופן, ואיתי אכן היה סטודנט כזה, בעל יכולות גבוהות".
בשנתיים הראשונות ללימודיו גרו בני הזוג בבאר שבע, ואז עברו להתגורר בדירה בקיבוץ כפר עזה, לצד משפחתה של הדר. ב-2022 נולדו לאיתי ולהדר התאומים רועי וגיא, שני בנים מקסימים, "יפים ומוארים כמו הוריהם", תיארה אימו, רוית. הדר ואיתי התרגשו להיות הורים בפעם הראשונה. איתי היה אבא מסור וגאה שטיפל בתינוקות, טייל איתם ברחבי הקיבוץ והיה מאושר לגדל אותם בסביבה הירוקה והפסטורלית, עטופים בבני משפחה ובחברים טובים. בד בבד עבד קשה כדי לשלב את האבהות עם הלימודים. הוא השקיע המון זמן ומאמץ בלימודים וכולם פרגנו ונרתמו לעזרה.
איתי היה ציוני אמיתי, חבר בתנועת "השומר החדש" - ארגון חברתי-ציוני, המחבר בין החברה בישראל לאדמה ולמורשת ברוח של ערבות הדדית, יישוב הארץ ואהבת הארץ. במסגרת הארגון, התנדב כשומר בימים ובלילות בחוות בודדים הממוקמת בסמוך לקיבוץ רוחמה. "הבחירה של איתי לסייע לחקלאים הייתה טבעית עבורו, רצה לסייע להם בכל מקום שרק אפשר", כתבו חבריו לתנועה.
בזמנו הפנוי אהב מאוד לשחק כדורסל. במהלך השנים הצטרך לקבוצת הכדורסל "הפועל כפר עזה".
בסוף קיץ 2023 התקבל איתי לעבודה בחברת החשמל, סיים את לימודי התואר והמתין בהתרגשות לטקס קבלת הדיפלומה.
בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בזמן האזעקות איתי, הדר והתאומים, בני העשרה חודשים, נכנסו לממ"ד ביתם. הדר התכתבה עם בני משפחתה ובשעה 6:54 כתבה להם הודעה אחרונה. בני הזוג שמעו את היריות בחוץ, והדר מיהרה לצאת מהממ"ד אל המטבח כדי להכין בקבוקי מזון לתאומים. באותם רגעים פרצו לביתם מחבלים חמושים, כשראו את הדר במטבח, ירו בה למוות ולאחר מכן פנו לעבר הממ"ד. איתי ניסה להתנגד, להיאבק ולהגן על הילדים אך נרצח גם הוא באכזריות. לאחר מכן המחבלים נשארו בביתם, השאירו את התאומים בחיים כפיתיון וארבו לכוחות הביטחון.
במשך כ-12 שעות נערכו ניסיונות שונים של השכנים ושל חיילי צה"ל לחלץ את התינוקות. בשעות הערב חולצו התאומים בריאים ושלמים ע"י חיילי חטיבת "גולני". באותו הזמן נמסרה למשפחותיהם של איתי והדר הבשורה הקשה שנרצחו.
מעל ל-60 חברי הקיבוץ נרצחו באותו יום, וכעשרים נחטפו לרצועת עזה.
איתי ברדיצ'סקי נרצח על ידי מחבלים בביתו שבקיבוץ כפר עזה, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן שלושים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ביישוב שריגים, ונטמן לצד אשתו, הדר. הותיר אחריו שני בנים, אם ושלושה אחים.
על מצבתם המשותפת של איתי והדר נכתבו המילים מתוך שירו של דני סנדרסון "לא יפריד דבר": "לא יפריד דבר בינינו לעד, גם אם העולם ייפסק ביום אחד".
חברה כתבה: "איתי יקר, הלב מרוסק מהטרגדיה של משפחת ברדיצ'סקי ורוזנפלד, מכירה אותך מאז שהיית ילד קטן. נישאת, הקמת משפחה צעירה ויפה כל כך עם הדר. מאחלת למשפחות שלכם אור גדול בזכות הקטנים שהשארתם פה לטיפולם. יהי זכרכם, איתי והדר, ברוך."
חבר מהצבא כתב: "היית אדם ומפקד בכל רמ״ח איבריך, נחוש, גיבור ומודל לדוגמה אישית. תודה על הערכים שהטמעת בנו, אין לי ספק שנלחמת כמו אריה על ביתך עד השנייה האחרונה. תנוח, חבר. מתגעגעים."
ענבר, אחיה של הדר: "בשבילי הם היו הכול, הם הזוג הכי חזק שראיתי מימיי, הם לימדו אותנו מה זו הורות טובה ונכונה. נעשה הכול בשביל להנחיל לתאומים את הדרך... אנחנו שתי משפחות שעוטפות ואוהבות וניתן להם מעל ומעבר."
בסיום טקס קבלת התארים, קיימו צוות "המכללה האקדמית סמי שמעון" טקס לזכר הסטודנטים שנרצחו בשבעה באוקטובר, בהם איתי.
רוית, אימו של איתי, השתתפה בפרויקט "מקום בשולחן", פרויקט של "מרכז תרבות האוכל אסיף" במסגרתו בני משפחה מספרים על האדם שאיבדו בעודם מבשלים מנה לזכרו. היא הכינה רקוט קפוסטה (מאפה אורז ובשר הונגרי) באומרה: "הייתי רוצה להנחיל את זה לילדים שלו, שיידעו שזו המנה שהוא הכי אהב."