יהב וינר ז"ל

קורות חיים

יהב, בנם הבכור של מיכל ועופר וינר, נולד בכ"ו באייר תשמ"ו (04.06.1986) בכפר עזה. אח לאלמוג, דניאל ואסף.

גדל והתחנך בכפר עזה. ילד יפה תואר, ברוך כישרונות ואהוב על הבריות. למד ב"בית חינוך שער הנגב". על ילדותו בקיבוץ סיפר: "הילדות שלי בקיבוץ זכורה לי כקסומה. מדרכות קטנות, עצים גדולים והרבה שמחה. טרקטורים וחיות, שיטוט אינסופי בשדות הענקיים". מגיל צעיר אהב להשתתף בהצגות, לשחק בעצמו ולביים אחרים, ניגן בגיטרה ובפסנתר.

בשעות הפנאי שיחק כדורגל, היה אוהד של קבוצת "מכבי תל אביב".

בן מסור להוריו, אח אוהב ואהוב. סיפרה אימו מיכל: ״יהב הוא הילד הבכור, זה שהעיניים של האחים שלו נשואות אליו. במשפחה היה דומיננטי ותמיד דאג בכל שישי לבקר ולדבר עם סבא וסבתא שלו משני הצדדים... הייתה בו רגישות מיוחדת, עוד כילד כתב לי ברכות ליום הולדת שהייתי בוכה מהן".

אחרי לימודיו עשה שנת שירות כמדריך נוער בעין גדי והתגייס לצבא. כששוחרר חזר לקיבוץ ועבד עם אביו בשדות.

ב-9 במאי 2008, כשהיה בן עשרים ושתיים, פצצת מרגמה שנורתה לעבר כפר עזה פגעה פגיעה ישירה בשכנו ג'ימי קדושים. יהב רץ לסייע וראה את שכנו האהוב הרוג. האירוע השפיע עליו עמוקות.

בשנת 2012, החל ללמוד ב"סטודיו למשחק ניסן נתיב" ועבר לגור לתל אביב. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות, שיחק בתיאטרון "הבימה", בתיאטרון "הקיבוץ" ובתפקידים שונים בסרטי קולנוע ובפרסומות טלוויזיה.

את שי-לי עטרי הכיר במהלך לימודיו ב"ניסן נתיב". האהבה ביניהם פרחה ועד מהרה הפכו לבלתי נפרדים. סיפרה שי-לי: "פגישה מקרית ששינתה את חיי ללא היכר. לא ידעתי אז לאיזה אושר טהור ויפה תביא אותי. לא ידעתי אז שנביא ביחד חיים לעולם. כיתה קטנה, בלי חלונות, ב'ניסן נתיב' תל אביב, שינתה את חיי".

בני הזוג נישאו בשנת 2017 והחלו לימודי קולנוע. שי-לי למדה באוניברסיטת תל אביב ויהב בבית הספר "מנשר לאמנות". יהב בלט עד מהרה בכישרונו ובחריצותו. סיפר דיויד ראש המחלקה: ״הוא שאל שאלות, הציע הצעות, לאו דווקא קונבנציונליות ולא חיפש תשובות פשוטות: הוא אתגר את כולם, בעיקר את עצמו. היה ברור שהרמה שהביא מאוד גבוהה".

במהלך הלימודים צילם, ביים וכתב סרטים קצרים. סרטו "Faith" זכה בפרס סרט הסטודנטים הטוב ביותר ב"פסטיבל סולידריות" לשנת 2020 ובפרס התסריט הטוב בפסטיבל “Little Wing Film Festival”. במקביל, הפיק את סרטיה הקצרים של אשתו שי-לי. תוך כדי לימודי הקולנוע עבד יהב ב"מובי", חברה להשכרת ציוד צילום ותאורה לסרטים ולפרסומות.

בשנת 2020, עם סיום לימודי הקולנוע, עברו בני הזוג להתגורר בקיבוץ כפר עזה. יהב החל לעבוד בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה של "מכללת ספיר" כמנהל ההפקות במכללה.

בספטמבר 2023 נולדה בתם שייה. יהב היה איש משפחה למופת, אב מסור ואוהב ובעל תומך.

בקיבוץ יצר את סרטו הקצר "הילד", העוסק בתקופת נעוריו בקיבוץ ומגולל את סיפורם של אב ובנו הפוסט-טראומטי המתמודדים עם ירי הרקטות מרצועת עזה. הסרט זכה בפרס הצילום הטוב ביותר ב"פסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים תל אביב" לשנת 2023.

ביוני אותה שנה צילם את סרט הביכורים באורך מלא שלו, "הגדת קיבוץ". בסרט, הוא ושי-לי שיחקו את הדמויות הראשיות והשתתפו בו גם אביו וחברי קיבוץ נוספים. בפוסט בפייסבוק כתב: "המציאות התערבבה עם דמיון, לרגע לא הבנתי אם יצרנו סרט או שאנחנו פשוט מצלמים יפה את החיים שלי ושל שי-לי. הקיבוץ שלי, הקיבוץ האהוב שלי... שרוב הזמן נורא נעים ויפה בו, אבל חלק מהזמן מאוד מפחיד, ובתוכו אנשים פשוטים עם חלומות גדולים וקטנים, שאוהבים לחיות ביחד, בשקט".

יהב היה אדם רגיש, רחב לב ומלא נתינה, ששבה את ליבו של כל מי שפגש. סיפר שמוליק: "היה בו משהו אמיתי. איזו פשטות, כנות, עיניים שקופות וחשופות, כאילו ממש אפשר לראות מה הוא מרגיש, וחיוך כזה רך, מלטף. מצד שני הוא היה גבר, קיבוצניק, עובד אדמה. אבל תמיד היה רגוע".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ כפר עזה חדרו עשרות מחבלים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום עשרות חברים, ואחרים נחטפו לרצועת עזה.

באותו בוקר שהו יהב, אשתו שי-לי ובתם התינוקת שייה בביתם בכפר עזה. עם תחילת המתקפה נכנסו לממ"ד. מחבלים ניסו לפרוץ את חלון הממ"ד מחוץ לביתם ויהב נלחם בהם בגופו ומנע זאת מהם. הוא סימן לשי-לי להימלט מהבית עם שייה והמשיך להיאבק במחבלים, עד שנורה למוות.

שי-לי ושייה הצליחו לברוח והסתתרו במחסן סמוך. לאחר מכן מצאו מחסה בבית משפחה שהכניסה אותן לממ"ד, שם נשארו במשך יותר מיממה.

יהב הוגדר נעדר, עד שכעבור כמה ימים קיבלה משפחתו את הבשורה הקשה שנרצח.

יהב וינר נרצח על ידי מחבלים בביתו בכפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 37. הובא למנוחות בבית העלמין בשריגים. בקיץ 2025 הושב למנוחת עולמים בבית העלמין של כפר עזה. הותיר אחריו אישה, בת, הורים, שני אחים ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "יהב שלנו, תמשיך לחלום, נאהב אותך לנצח".

שי-לי אשתו כתבה: "החוסר שלך מורגש יותר מיום ליום. מתגעגעת אליך בכל נים ושערה בגוף שלי... עברה חצי שנה שבה הגעגוע אליך צורב לי בבשר... אין לי יותר עם מי לחלוק זיכרונות. אין לי את העיניים שלך להסתכל עליהן כשמשהו מזכיר לנו ביחד זיכרון מרגע אחר. היית החיים שלי. היית החיים עצמם".

סרטו של יהב "הילד" הוקרן בבתי קולנוע ברחבי הארץ. בנובמבר 2023 זכה הסרט בשני פרסים בפסטיבל הסרטים במינכן. בספטמבר 2024, זכה הסרט בפרס הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר בטקס "פרסי אופיר" של האקדמיה הישראלית לקולנוע. שי-לי שעלתה לקבל את הפרס אמרה: "אני מבטיחה שאעשה הכול שהיצירה שלך תמשיך להדהד גם אחרי לכתך".

אחיו אלמוג יזם כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו של יהב.