עומר חרמש ז"ל

קורות חיים

עומר, בנם של חוה ושי חרמש, נולד בי"ד תמוז תשל"ה (23.06.1975) באשקלון. אח ליניב הבכור. אחריו הצטרפו למשפחה עוד שני אחים - עינב וגפן, ואחות - שיר.

עומר גדל והתחנך בקיבוץ כפר עזה. למד ב"בית חינוך שער הנגב". היה ילד ונער חכם, סקרן, רגיש, טוב לב, שנון, בעל חוש הומור ויכולת הבעה מיוחדת ומקורית.

אחרי לימודיו התגייס לצבא.

כשהשתחרר, למד לתואר ראשון ב"מכללת ספיר". בהמשך למד חינוך גופני ב"מכללת קיי" וכשסיים הוסיף התמחות בחינוך המיוחד.

עומר התגורר בבגרותו בכפר עזה, בבית משלו סמוך למשפחה ואהב מאוד את הקיבוץ. בריאיון שהעניק ל"ישראל היום" סיפר: "החיים שלי הם כאן. כשאני מסיים יום עבודה, אני לוקח בקבוק בירה, שומע את אחד התקליטים שלי ונהנה מכל רגע... אני לא רוצה לחיות בישראל בשום מקום אחר חוץ מבכפר עזה".

הוא עבד עם ילדים בקיבוץ במסגרת החינוך הבלתי-פורמלי. אהב מאוד את עבודתו, וילדי הקיבוץ השיבו לו אהבה ונהרו אחריו. סיפרה אימו: "אהבתָ אהבַת נפש את הילדים שבהם טיפלת. הבנת, כיבדת. לא הרמת עליהם קול. עטפת אותם בהרבה רוך, רגישות, עדינות, הומור, כבוד ותמיד בגובה העיניים".

עומר אהב מאוד כלבים וגידל אותם במסירות. כדבריו: "כלבים מוזמנים תמיד לבית שלי. קשרתי את גורלי ונפשי עם החיה הנפלאה בתבל, הכלב".

עומר היה אוהד מושבע ומוכר של קבוצת הכדורגל "הפועל תל אביב", וקעקוע גדול של סמל הקבוצה עיטר את זרועו. חברים סיפרו: "כאשר הפועל תל אביב ניצחה היה ראשו של עומר בעננים, וכאשר הפסידה ראשו היה באדמה". ראשי קבוצת "הפועל תל אביב" כתבו: "עומר היה אוהד הפועל עוד מילדותו בקיבוץ כפר עזה וליווה את הקבוצה במשך שנים רבות בכל מגרש בארץ... עומר חרמש - אדום לנצח". סיפר חברו ליאור: "אהבתי את עומר מאוד, ההיכרות שלנו הייתה ארוכה. כולם חיכו למוצא פיו בפייסבוק, לניתוחיו החדים ולכינויים שהדביק לכולנו. עומר אהב להיות מיוחד ושונה, החל מהשפה המיוחדת של אוהדי הפועל שהוא כנראה היה חלק מאבות מייסדיה... כי הוא זה הפועל והפועל זה הוא".

הוא גם נהנה לשחק בקבוצת הבוגרים בקיבוצו. סיפר שי אביו: "יום ראשון בערב היה היום החשוב ביותר בשבוע שלו. היה זה המפגש השבועי של כדורגל הזקנים: מבוגרים בגילם, צעירים ברוחם, כאשר עומר מתגאה בהיותו זקן השבט. בסיום היה שב אלינו, לבית הוריו, מיוזע ונסער, מתאר את פועלו כאילו שווה ערך למופע מדהים של מסי".

עומר אהב מאוד מוזיקה. אסף תקליטים כשזה לא היה עדיין מקובל, הקשיב לשירים עבריים ולמוזיקה של פעם. בין האומנים האהובים עליו: אריק איינשטיין, פינק פלויד, מאיר אריאל, אבבא, רוקפור וטיפקס. בכלל היה טיפוס נוסטלגי, הכיר וציטט קטעים שלמים מתוך סרטים ישנים נושנים. על קיר ביתו התנוססה תמונה ענקית של אריק איינשטיין ואורי זוהר.

אהב גם לשחק בפלייסטיישן. המשחק הרגיע, איתגר ושחרר אותו ממתחים ולחצים. הגיל לא היה לו למחסום וגם ילדים ונערים שימשו לו כפרטנרים למשחק. כפי שהעיד על עצמו, במובנים מסוימים נשאר ילד והרגיש "צעיר לנצח".

סיפר אחיו יניב: "עומר היה רגיש ודעתן מאוד. ליבו היה תם וישר ועדין ופגיע... הישירות שלו הייתה לפרקים מטרידה, ובד בבד מעוררת השתאות והערצה אצל רבים. ליצן עצוב, ג'וקר, מוכיח בשער, הילד שמצביע על המלך העירום. זה שלעולם לא יתבגר. זה שכלבים וילדים תמימים כמוהו נגעו בליבו – והוא נגע בליבם. זה שתמיד מזדהה עם החלש".

חבריו סיפרו: "מה שאפיין אותו זה הלב הרחב, הנשמה הטהורה, הוא פשוט היה יצור יוצא דופן. בן אדם אהוב ונאהב וכל מי שהכירו לעומק נשבה בקסמיו".

בשנים האחרונות נלחם בנחישות למען לגליזציה של קנאביס, סיפרו בני המשפחה. התנגד להכנסת כימיקלים לגוף, האמין בתזונה בריאה ואורגנית ועודד לצרוך ויטמין סי. הוא היה די קיצוני בדעותיו ואפילו קצת "מיסיונר" ומטיף בשער. דיבר על "סדר עולמי חדש". בזמן מגפת הקורונה דיבר על קונספירציות, התנגד לחיסונים וכעס על ההכרח לעטות מסיכה. הפך למעין "נביא זעם", הרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו וכאילו חש שמשהו רע יקרה, שהעולם יתהפך עלינו כפי שאכן קרה לנו.

עומר יחד עם משפחתו, חבריו וכל אנשי עוטף עזה עברו שנים של מבצעים וסבבים של טילים ו"צבע אדום". היה לו כמו לכל חברי הקיבוץ ממ"ד, בשעת הצורך נכנס אליו ולא הסכים להתפנות מהבית, כשחש ש"ביתו הוא מבצרו".

עד שבשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים. על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ כפר עזה חדרו עשרות מחבלים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום למעלה משבעים חברים, ואחרים נחטפו לרצועת עזה.

בין הנרצחים היה עומר. בבוקר המתקפה סיפר למשפחתו שמחבלים ירו לעבר ביתו והוא מסתתר בממ"ד עם פגיעה קלה בכף היד. מאז נותק הקשר עימו. כעבור עשרה ימים קיבלה המשפחה את הבשורה הקשה.

עומר חרמש נרצח על ידי מחבלים בכפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 48. הובא למנוחות בבית העלמין בשפיים. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות וחמישה אחיינים.

על מצבתו כתבו אוהביו ציטוט מהשיר "צעיר לנצח" (בוב דילן כתב, יאיר לפיד תרגם): "שתדע לראות האור ולמצוא את האמת בתוך החושך הגדול, שתישאר צעיר לנצח". על מצבתו חרטו גם את שלושת הקעקועים שהיו על גופו: דמותו של כלבו צבי, עלה של מריחואנה והסמל של הפועל תל אביב.

ספדה לו אימו: "אני לא קולטת שלא אראה אותך יותר, לא אראה אותך אף פעם... זה ייתכן? זה אפשרי? איך אוכל לחיות בלעדיך? הלוא אני מרגישה עדיין את חבל הטבור שחיבר אותך ואותי בהיותך בבטני. אני חשה את מקומך הנפקד ברחם שלי... מחבקת אותך, אוהבת אותך הכי הכי. תמשיך גם אי שם לראות את האור".

ספד לו אחיו יניב: "נביא זעם הוא היה, נפש גרוטסקית, מלאת חן ומיוסרת לפרקים, שנעה על קו התפר שבין הקומי לטראגי... תמיד היה שם גרעין קשה של אמת, של ראייה חדה ורב-ממדית, של רגישות ויכולת נדירה לחוש את הרבדים העדינים יותר של המציאות, של אינטואיציה וחשיבה מקורית, של כנות כואבת ומשעשעת, של תחושה שגם ככה הוא עוד רגע לא פה אז מה יש לו להפסיד, או להסתיר או להתבייש".

כאלף איש מכל קצוות הארץ ליוו את עומר בדרכו האחרונה ובין ההספדים ודברי הפרידה האוהבים, גם להקת טיפקס שרה לכבודו וסי היימן ליוותה את הפרידה ממנו עם השיר "כמו צמח בר".

אוהדים רבים ליוו אותו בדרכו האחרונה, כשהם לבושים בחולצות אדומות ושרים שירי "הפועל". ספד לו לירון חברו: "עומר, אתה היית ותישאר האח האדום של כולנו, תמיד אגדה בשער חמש, שמישהו כבר הציע לקרוא לו 'שער חרמש'. אוהבים אותך עומר, השדים האדומים".

בפברואר 2024 נערך ביוזמת "הפועל תל אביב" משחק ידידות לזכרו בין קבוצת הפועל "שווים" תל אביב וזקני כפר עזה, קבוצתו של עומר.

כתבו בני המשפחה: "עומר שכה אהב את ביתו בכפר עזה נטמן באדמת קיבוץ שפיים כשמשפחתו גם היא נאלצה לנטוש את ביתה וקיבוצה האהוב, הכואב והדואב.

עומר שלנו אהוב לבנו. מתגעגעים ומקווים שטוב לך איפה שאתה נמצא. אוהבים אותך.

אימא אבא יניב עינב גפן שיר וכל המשפחה".