קורות חיים
שושנה (שושי), בתם הבכורה של רעיה ומשה, נולדה בי"ט בטבת תש"ח (01.01.1948) בחיפה, ביום שבו הגיעו הוריה ניצולי השואה לארץ באונייה. אחות לצביה, רוני, נירית ומורן.
גדלה והתחנכה בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן. תלמידה טובה, פעילה ומלאת ערכים שהצטיינה בשחייה וזכתה בתעודות ובמדליות.
אחרי לימודיה התגייסה לצבא ושירתה במערך ההגנה האווירית כסמלת סעד (מש"קית תנאי שירות). במסגרת תפקידה ערכה ביקורי בית רבים אצל משפחות חיילים, חוויה שהותירה בה חותם ועיצבה את אישיותה.
אחרי השחרור, עבדה בבתי ילדים בקיבוצים ובהמשך שימשה רכזת תרבות ב"תנועה הקיבוצית".
את יונתן יונצ'י ברוש הכירה בתל אביב. האהבה ביניהם פרחה ועד מהרה הפכו לבני זוג. לאחר שנישאו, טיילו במשך ארבעה חודשים באירופה, חיו בצמצום, ישנו באוהלים ובנו מערכת יחסים איתנה, יציבה ואוהבת. כשחזרו לארץ, החליטו להקים את ביתם בקיבוץ נחל עוז.
במהלך השנים נולדו לבני הזוג ארבעה ילדים - רועי, צור, אלדר ורביד. שושי הייתה אם חמה ומסורה, "העוגן של המשפחה". רביד בתה הצעירה סיפרה על קשר חזק בינה לבין אימה וכי בזכותה, מוזיקה הייתה תמיד נוכחת בחיי המשפחה. בילדותה, אימה נהגה לשיר לה את השיר "על ראש הברוש שבחצר" כשסירקה את שיערה, והשריקה המשפחתית הייתה מנגינת השיר "אל גינת אגוז", שיר ששושי אהבה במיוחד.
קיבוצניקית בכל רמ"ח איבריה, אהובה על ידי חברי הקיבוץ ופעילה במגוון תחומים ומשרות. עבדה במפעל של קיבוץ נחל עוז לצד בעלה יונצ'י עד צאתה לגמלאות.
משבגרו ילדיה והקימו משפחות, זכתה ליהנות מנכדים. שושי הייתה סבתא פעילה שהרבתה לבלות עם נכדיה, הלכה איתם לבריכה וטיפחה עימם את גינת ביתה. סיפר גלעד נכדה: "היה כיף לישון אצל סבתא ולעזור לה בגינה. תמיד היה כיף לדבר איתה על כל תוכניות הטלוויזיה". סיפרה נעה נכדתה: "היא הייתה סבתא צעירה באופי. אהבתי ללכת איתה לבריכה, היא הייתה שחיינית טובה. אהבתי לבקר אותה".
אישה אופטימית ורחבת לב עם דעות מוצקות וקצב חיים משלה. תמיד נכונה להטות אוזן קשבת ולתת עצה טובה. סיפרה שמש כלתה: "היה בשושי צד מאוד רוחני. תמיד היה אפשר לשבת איתה לשיחה טובה, תמיד היה מי שמקשיב ועם ראש פתוח".
בשעות הפנאי עסקה בגינון, טיילה בארץ ובחו"ל והלכה לסרטים ולהצגות.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה שבת חדרו מחבלים לקיבוץ נחל עוז, רצחו כ-15 תושבים וחטפו אחרים לעזה.
באותו בוקר שהו שושי ובעלה יונצ'י בביתם בנחל עוז. הם התעוררו לקול האזעקות וכשהבינו שמדובר במטח חריג, נכנסו לממ"ד אך לא הספיקו לסגור את החלון. מחבלים ירו דרך החלון לתוך הבית ויונצ'י נפצע מרסיסים. כעבור דקות, נכנסו מחבלים לתוך הבית וירו לעבר דלת הממ"ד הסגורה. שני קליעים שחדרו פנימה פגעו בשושי בחזה וביד והרגו אותה. יונצ'י פתח את דלת הממ"ד ונפצע בידו השמאלית מירי של מחבל שעמד מולו. המחבל, שסבר כי אין עוד אנשים חיים בבית, יצא. יונצ'י חבש את פצעיו ובהמשך חולץ על ידי הצבא.
שושנה שושי ברוש נרצחה על ידי מחבלים בביתה בנחל עוז בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 75. הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב, בסוף אוקטובר 2024 הועברה למנוחת עולמים בקיבוצה נחל עוז. הותירה אחריה בעל, שלושה בנים ובת, שמונה נכדים וארבע אחיות.
הנכד קינן כתב: "היא הייתה חלק משמעותי בחיים שלי. תמיד נזכור אותך ונמשיך לאהוב אותך".
בקיבוץ נחל עוז ספדו: "חסרונה של שושי במדרכות נחל עוז ונגיעת ידה בהווי התרבות הקיבוצי נמוגה ותחסר לכולנו".