קורות חיים
בתם הבכורה של חן ונדב יהודה. נולדה ביום ל' באדר א' תשס"ג (4.3.2003) בכפר עזה. אחות לאגם, גל וטל.
ים גדלה והתחנכה בקיבוץ כפר עזה שבצפון-מערב הנגב, בגבול צפון רצועת עזה, והשתייכה לקבוצת "שיטה" עם בני המחזור שלה. למדה בבית החינוך "שער הנגב", בו סיימה י"ב בהצלחה. לאורך שנות לימודיה בלטה כתלמידה טובה, אחראית ורצינית.
בנעוריה הצטרפה לתנועת הנוער "הצופים", ולאחר שעברה קורס מדריכים, הדריכה בשבט "שקד".
בשנת 2021 התפתח קשר זוגי בינה ובין תומר. היא הייתה כבת בית בביתו, והוא היה כבן בית בבית משפחתה, והם זכו לחוות אהבה טהורה וחזקה.
ביום 15.12.2021 התגייסה לצה"ל. אחרי חודשיים טירונות המשיכה לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) בן שלושה חודשים, אחריו החלה כמפקדת בחיל הים וכעבור כמה שבועות עברה לבה"ד 7 בעיר הבה"דים בנגב, לפקד על טירונים. היא הצליחה בתפקיד, השתלבה ביחידה ומפקדיה התרשמו מיכולותיה. במהלך שירותה אותרה לצאת לקורס קצינות, אך ויתרה על כך עקב השתלבותה הטובה בבסיס ההדרכה, נשארה בו כמ"כ ובהמשך כסמלת טירונים. בחלוף הזמן מונתה לתפקיד רס"פ (רב-סמל פלוגתי), מעין אחות בוגרת של הטירונים. "האימא והאבא של הפלוגה, דמות מפתח בפלוגה", תיארה אותה מפקדת הפלוגה. כסמלת וכרס"פית.
פקודיה, עמיתיה ומפקדיה העריכו אותה ואת מקצועיותה וסמכו עליה, וכל משימה ופרויקט שלקחה על עצמה ביצעה על הצד הטוב ביותר במסירות ובהשקעה. היא ידעה להקשיב, להביע את דעתה ולשכנע, הייתה מוכרת מאוד בבסיס ובלטה באנרגטיות שלה. את דלתה השאירה פתוחה בפני כל מי שהזדקק לה ושימשה מקור השראה. למשל, כשרותם, שכנתה וחברתה הטובה של אחותה, התגייסה ושובצה לאותו התפקיד, לקחה אותה ים תחת חסותה, חנכה והדריכה אותה.
ים ידעה להרשים בכל מקום שאליו היא הגיעה. לאורך הדרך בשירותה הצבאי היא התקשתה מעט, בעיקר עם שבתות, ולאור יכולותיה וההשקעה שלה מאוד הלכו לקראתה, כבר בהתחלה. בשנת 2023, לאחר שאביה נפצע בתאונת דרכים קשה והמשפחה עברה טלטלה, נרתמה ים לתמוך ולעזור ונלחמה עבורו כדי שיקבל את כל הדרוש לו. היא קיבלה חופשה מיוחדת של חודש מהצבא, נשארה עימו בבית החולים בלילות והתמודדה עם מורכבות של לחץ ואחריות. בתקופה זו הם התקרבו מאוד. כשהחלים וקם על רגליו באותו הקיץ, למדה ים להעריך את הלכידות המשפחתית והודתה על מזלם הטוב.
ים, צעירה דעתנית ועקשנית, דומיננטית וחזקה, ערכית, מרשימה וסוחפת, הפגינה ביטחון בעמדותיה ולא נתנה לדבר לעמוד בדרכה. כמו הים, גם היא – לעיתים געשה, רגשה וסערה ולעיתים התנהלה ברוגע, בשקט ועל מי מנוחות. מטבעה ידעה לנהל, להוביל, לנטוע ביטחון ולומר את הדבר הנכון בזמן הנכון. בורכה ברוחב לב, בחיוך כובש, בצחוק מתגלגל ומידבק ובשמחת חיים והתאפיינה בנתינה ובדאגה לזולת. החברות והחברים הרבים שהקיפו אותה ואהבוה זכו בחברה טובה, חמה, קשובה ורגישה.
בחודשים האחרונים של שירותה הצבאי רקמה תוכניות לתקופה שאחרי השחרור, בין היתר לעבור למגורי הצעירים בקיבוץ עם בן זוגה תומר.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בשבת זו הייתה ים בבית המשפחה בכפר עזה והתעוררה לשמע האזעקות. כל בני המשפחה נכנסו למרחב המוגן – חדרה של ים. מאחר שרק הטלפון שלה היה בחדר, היא זו שקיבלה עדכונים והנחיות. מרגע שנודע להם על חדירת מחבלים לקיבוץ, הגיפו את התריסים ואלתרו דרכים לנעול את ידית הדלת, וים ניסתה להזעיק עזרה בטלפון באמצעות מכריה. סמוך לשבע בבוקר נשמע פיצוץ עז, והיא יצאה מהחדר וגילתה שמחבלים פרצו הביתה מבעד לדלת חדר המקלחת, והלכו.
לאורך כל הבוקר עדכנה ים את סביה על המתרחש באמצעות הודעות בטלפון. למפקדת הפלוגה שלה כתבה תחילה על האזעקות ועל הדי הפיצוצים ולאחר מכן על חדירת המחבלים לקיבוץ, על היריות שברקע, על הפחד ועל הצורך בעזרה דחופה. היא אף שלחה לה צילום של הדלת שהמחבלים פוצצו. בשעה אחת-עשרה וחצי לפני הצוהריים נותק הקשר עם המשפחה.
כעבור כארבע שעות של מתח בעקבות הידיעות שהחלו להגיע בטלוויזיה שדלקה בחדר, נשמעו שוב מחבלים בבית. ים, אגם וחן גוננו בגופן על הבנים, בעוד האב עומד ליד הדלת עם קרש. המחבלים נכנסו, ירו באב נדב למוות והוציאו את האחרים. ים נפגעה ממשקוף הדלת העקור והתעלפה, ואחותה ואימה ניסו לעזור לה. לאחר ששבה אליה הכרתה, נורתה בפניה.
המחבלים הותירו במקום את שתי הגופות. האם, האחות ושני האחים נחטפו לרצועת עזה. הארבעה שוחררו בסוף נובמבר 2023.
סמל ראשון ים גולדשטיין אלמוג נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי (7.10.2023). בת עשרים בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין בשפיים ולצידה אביה שנהרג איתה. הותירה אם, אחות ושני אחים.
דודתה ענבר ספדה: "ואל תשכחו את הלב של ים, איך כשהיה צריך לטפל בנדב, היא הראשונה להיות שם. ואל תשכחו את השמש, גם לא כל פיסת אדמה, עוד נשוב לעמוד איתנים, אסור להפקיר גם תקווה". והוסיפה: "נדב וים, אם 'לאהוב עד כאב' היה נכון בכל פעם שחיבקתם עם ליבכם, תארו לעצמכם איך זה מרגיש עכשיו, כשאתם אינכם. נוחו על משכבכם בשלום. אני אוהבת אתכם לנצח".
כתבה שחר, חברתה של ים: "ים, אני אוהבת אותך אהבת נפש, אהבה שבחיים לא חשבתי שתהיה לי עם חברה. הגעגועים אלייך לא פוסקים, השיחות אלייך רק יוצאות בלי מענה, הלב שורף מיום ליום. תודה על עשר שנים של חברות אמיתית ובלתי מתוארת. לנצח אנציח אותך בכל דרך אפשרית. את בלב שלי תמיד".
כתבה הילה, מפקדת הפלוגה: "מי יכול לרפא אותי אחרייך? יש כאן חלל שפתחת בלב של עשרות חיילים, בלב של פלוגה שלמה ... ים שלי, אפילו השם שלך – עוצמתי, גדול וסוחף, כזה שלוקח אותי לתקופה הטובה ביותר של השנה הזו איתך ... עכשיו נשאר לנו להתרגל לחיות בלעדייך, לצד כל הזיכרונות, הצחוקים, הסיפורים שלא נגמרים שמקיפים אותנו כל בוקר כשאנחנו מגיעים לפלוגה...
אני זוכרת אותך כשאת צוחקת, כשאת כועסת, כשאת מתפרצת עם חיוך למשרדים, זוכרת את הפתקים וההודעות שהשארת לי. ידעת לקרוא אותי בלי מילים. כולנו נזכור את האור שהפצת, נזכור אותך פייטרית, לא ניתן לך להישכח ... גם במלחמה הזו נלחמת כמו פייטרית, נכון? לא הפסקת להגן על המשפחה שלך עד הרגע האחרון, אני יודעת את זה ... את זוכרת את החיבוק האחרון שלנו? כל היום רדפת אחריי, פחדת שאני אצא בלי שאגיד לך שלום לפני שאני יוצאת הביתה. תגידי לי, ידעת? ידעת שזה יהיה החיבוק האחרון שלנו? בגלל זה לא נתת לי ללכת? העולם הזה משוגע, ים, ואני תמיד אזכור אותך צוחקת, מחייכת, מנהיגה וגיבורה. ואני, אני אראה אותך בגלגול הבא, ים, אני אוהבת אותך".
בוגרי קבוצת "שיטה" של קיבוץ כפר עזה קעקעו על רגליהם ציור של שתי פיות – אחת המסמלת את ים והשנייה המסמלת את בת הקבוצה אופיר שושני שנרצחה אף היא באותו היום. בנעוריהן בחג פורים התחפשו שתיהן יחד לפיות.
בפלוגת הטירונים שבבסיס ההדרכה שבו שירתה נתלו על קיר עוגנים קטנים, ועליהם ציירו החיילים לזכרה, משום שים שימשה עוגן עבור רבים ששירתו עימה. כן הוציאה היחידה ספר עם תמונות ודברים לזכרה. במלאת שנה לנפילתה התקיים בבסיס מרוץ לזכרן של ים ושל שכנתה וחברתה ששירתה ביחידה ונפלה גם היא באותו יום, סמל רותם קוץ.
מוקירי זכרה הוציאו מדבקות עם תמונתה והכיתוב: "ים של חיים וצחוק מתגלגל".
דפי אינטרנט לזכר ים הועלו באתר העמותה להנצחת חללי חיל הקשב והתקשוב ובאתר תנועת "הצופים".